טיפים לתכנון אירוח ומסיבת סלט

תיכף נחגוג את שבועות, ואני אחגוג עשור מרגש.

עשר שנים חלפו מחג השבועות ההוא, שכנראה לא אשכח לעולם, כתבתי עליו כאן כבר פעם.

סיבה מעולה להרים כוסית של מים 🙂 ואפילו לצרף תמונה שלי 🙂

לכבוד שבועות חשבתי על רעיון כיפי וקליל לאירוח קייצי, שונה ב180 מעלות ממסיבת הקיץ הקודמת שהצעתי כאן בעבר. אין מה לומר, אני עוברת שינוי (לא חשבתי שאפשר לשפר אותי עוד יותר… 😉 )

הרעיון של מסיבת סלט יושם אצלנו לראשונה השבוע, במפגש בלוגריות כפר סבא, אחרי שלא התראינו כבר המון המון זמן, הגעגועים הכניעו אותנו סופית וגם- היתה לנו סיבה ממש טובה למסיבה.

גרגרים וזרעונים

התבקשתי על ידי חברותיי לתת קוים מנחים לתכנון אירוח. אז הנה- קבלו אותם במחיאות כפיים סוערות.

השראה!

הוזמנתי לחתונה משפחתית משגעת בבודפשט. החתונה כללה רצף אירועים אלגנטיים במיוחד, מלאים באוכל משובח ופינוקים. ואני… בחורה פשוטה מכפר סבא, שנמצאת בתהליך שינוי תזונתי כבר מספר חודשים, הכי התאהבתי ב.. בר סלט בהרכבה אישית.

מחשבות ראשונות… מה הכי באלי?!

הכי בא לי תמיד… לאכול! וכשחם- בא לי סלט טעים, מלא במגוון ירקות. באמצע השבוע כשאני לבד, לעיתים אני מתפנקת בסלט הכי טעים בעיר, אצל שכנתי, רויטל שיוצרת טעים…. אבל במסיבה???

החלטתי ש…. כן!!! למה לא… מאחר ואני מארחת, יהיה מה שהכי בא לי!

הנה ההזמנה ששלחתי לבלוגריות

והזמנה נוספת, ללא פרטים, לשימושכם.

הכירו את קהל היעד

במקרה הזה- קבוצה מגוונת של נשים משובחות, זורמות ומפרגנות לי ולשיגעונות שלי 🙂 ובמילים אחרות- שפנפנות נסיון נלהבות – הקהל האופטימלי לבחינת רעיון חדש.

תכנון

הפעם חגגנו גם יומולדת ולכן- מלבד הזמנה, תיכננתי גם עוגת יומולדת מפתה, מתנה, הפתעות קטנות לאורחות, וכמובן- קצת אלכוהול קליל. הפעם ויתרתי על מוזיקה וריקודים – גיליתי ש… כשהחופרות היקרות באות- מוזיקה היא ממש דבר מיותר… 🙂

הכנתי רשימה שכוללת את כל מה שצריך למסיבה

חלוקת משימות

ביקשתי מכל משתתפת לבחור ירק אחד ולהביא אותו שטוף וקצוץ בקערה. כדי שלא יהיו כפילויות השתמשתי ברשימה שיצרתי באפליקציית sheets, שבה כל אחת סימנה מה תביא. התוספות- עליי.

התוספות עליי

גילוי נאות

סוג כזה של אירוח לא מתאים לכל קהל. הבלוגריות היקרות הרעיפו שבחים מכאן ועד השוק, נהנו מהאוכל ומהרעיון.

המשפחה הקטנה שלי הגיבה במנעד תגובות רחב 🙂

החיילת התלהבה וביקשה קונספט זהה למסיבת השחרור!

הגברבר החדש- אהב את מגוון האוכל הבריא, והתמקד במנות החלבון…

ו…החצי השני שלי…..

הוא…

עד עכשיו תוהה למה קראתי לו בהתלהבות לבוא לאכול כשאין כלום על השולחן…. 🙂

כשאין כלום על השולחן

להנאתכם, מצרפת רשימת קניות של כלום…

רשימת קניות למסיבת סלט

גילוי נאות 2

מכירים את זה שאחרי אירוח נשארות שאריות של דברים טעימים ומשמינים מדי והייתם מעדיפים לא לראות אותם יותר לעולם??? הפעם נשארו לי ירקות! המון המון ירקות שטופים ומפנקים! ממש כיף!

 

אם סלט זה לא הסטייל שלכם, מצרפת לכם הפניות רלוונטיות שכתבתי בעבר:

• זברה ירוקה
• לביבות עצלניות
• סלמון כבוש
• בואיקוס קוביות 
• מאפינס גבינות
• סלט חיטה ופטריות
• בייגלה חם

שיהיה שבועות מרענן ומלא בביכורים,

שנשמח ונחגוג תמיד עם מי שאנחנו אוהבים!

והכי הכי- שנהיה בריאים!!!

אני.

חג מו….שלם

כבר מזמן לא הייתי כאן 🙂

שבועות הוא סיבה נפלאה לחזור! החג האהוב עליי, שמבחינתי נושא עימו משמעות של התחדשות והזדמנות שניה.

השנה אני חוגגת 8 שנים מאז ערב החג שלא אשכח אף פעם… כבר סיפרתי עליו כאן וגם חברתי הדס כתבה עליו.

מבחינתי, אין דרך טובה יותר לחגיגה מאשר לנוח 🙂

את המנוחה התחלתי כבר לפני כשבועיים בחופשה שווה וקצת אחרת (מבטיחה לספר עליה בקרוב) מאז אני נחה, ותודה לבחור שהשתעל עליי במטוס 🙂

לא יודעת למי לתת את הקרדיט לגרפיקה המדוייקת הזו,  אבל אם תגלו, בבקשה עדכנו, אני רוצה לבקש הוספת ריבוע של משתעל 🙂

גם בחג ננוח ובעיקר נתארח 🙂 כדי לאפשר את זה, אשתמש בחג הזה במתכונים הפשוטים שלי, והנה עוד אחד לאוסף של מעגלי הפינות…

הקרדיט למתכון הוא של חברתי היקרה, לאה

בואיקוס קוביות

1 קמח תופח קטן (אפשר להמיר בשתיים וחצי כוסות קמח עם אבקת אפיה)

1 שמנת חמוצה

200 גרם חמאה רכה

1 כוס קשקבל מגורדת (אני אוהבת להשתמש בגלעד של תנובה)

2 כפות גבינה לבנה

1 כפית שטוחה מלח

לשים את כל החומרים יחד, יוצרים בצק (קצת דביק, לא להבהל).

ומקררים למספר שעות.

ועכשיו הטיפ שלי…

מכינים כמות כפולה 🙂 של בצק, במקום לקרר, מחלקים את הכמות לשניים או שלושה חלקים. מכניסים כל חלק לשקית פסגור. משטחים למלבן, סוגרים היטב ללא אויר ומקפיאים.  הבצק הזה יכול להיות במקפיא כמה שבועות ולא יקרה לו כלום.

שעתיים לפני שהאורחים מגיעים (או לפני ארוחת ערב…), מוציאים מהקפאה מלבן, אחרי כחצי שעה, כשהבצק חצי קפוא, חותכים את השקית, על גביה, פורסים את הבצק לריבועים,

מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפיה, מניחים עם מרווחים

נותנים לו להפשיר עוד כחצי שעה (אם יש לכם זמן, תמרחו בביצה ותפזרו שומשום, אני מדלגת על השלב הזה…)  אופים בתנור שחומם מראש ל180 מעלות כ20 דקות, עד להזהבה.

מנסים לתת להם להתקרר, לפני שהם נעלמים….

אני קוראת לזה עיגול פינות, מתכונים עצלניים…. כך, לימדו אותי בבית הוריי, שצריך להתאמץ ולהשקיע כדי שדברים יצאו טוב… שמונה שנים אני מנסה להוכיח שאפשר לחיות הרבה יותר טוב, גם כשמעגלים פינות…

למי אכפת אם הבואיקוס יהיו בצורת כדורים עגולים שווים ומדוייקים, או בצורת קוביות?

 

דבר אחרון לפני פרידה, יוני כבר בפתח, תיכף מסתיימת עוד שנת לימודים, אם אתם ממפנקי הצוותים, כדאי לחשוב על המתנות בסופ"ש הארוך שלפנינו 🙂 ולא לדחות לרגע האחרון…

(בתמונה – עטיפת מחברת תפורה,120 שח', למדריך חכם, אחד כזה שהוא כוכב אמיתי!)

חג שמח, נעים ורגוע,

אני.

שבועות… שבועות שלא כתבתי כאן…

אין זמן יותר נפלא לשוב לכתוב מאשר שבועות (או מוצאי שבועות, זו אני החדשה 🙂 לא נלחמת במה שלא מספיקה 🙂 ).

זה החג שלי! כבר כתבתי על זה בעבר, דמעתי, התרגשתי, ריגשתי, רק אוסיף ואומר שאני חוגגת-

חוגגת את החיים (כבר ארבע שנים) חוגגת הצלחות, גדולות וקטנות, את השינויים שחלו בי- טובים וטובים פחות.

וכיאה לחגיגות, אשתף בחגיגות המשפחתיות האחרונות שלנו 🙂

נתחיל מהבת מצווש של הבן שלי. כן, לא התבלבלתי 🙂 אם כבר הגענו לגיל 12- מה לא נחגוג?

אז היתה לנו מסיבת סרט מדליקה: מלא פופקורן, נקניקיות (אי אפשר בלי זה?!?!) , זולה באווירה כפרית (תודה לסבא וסבתא!), המון ילדים מתוקים מתוקים, סרט אחד שווה, ועוגת פיניאטה מ ש ג ע ת!

מילה על הסרט, לפני שנמשיך- חתן בת המצווה בחר סרט משנת 2002, של סטיב מרטין: 12 במחיר אחד. בחירה מצויינת- קלאסיקה מלאה בהומור, סרט מספיק ישן כדי שלא יכירו אותו, אך מספיק מעודכן שעדיין יהנו ממנו- הילדים היו מרותקים,  צחקו, נהנו והתנהגו לתפארת מדינת ישראל! באמת, אין על סטיב מרטין.

וזו העוגה שגנבה את ההצגה. הרעיון נלקח מכאן. קצת 'הקללתי' את הרעיון המקורי, השקעתי פחות בעיצוב החיצוני (בקשה מיוחדת מהחתן, שהעוגה תיראה סתמית) וזו התוצאה (ההפתעה כבר בפנים…)

ולשאלתכם- איך? ככה: שתי עוגות שוקולד בחושות, שחפרתי בהן קצת כדי ליצור מעין קערה (בעצם- שתי קערות) (מהפירורים שמוציאים אפשר לעשות קייקפופס- אם מצלחים להציל אותם 🙂 )

את הקערות ציפיתי בשוקולד מומס (כדי שפירורים לא 'ילכלכו' את הממתקים שבפנים)

שכבה ראשונה- סוכריות גומי (שאם תיווצר לחות, הן יספגו אותה)

מעל- המון המון סוכריות עדשים כלשהן (כחצי קילו!!!)

ומעל שכבה נוספת מוערמת עד לכדי הר בולט – של סוכריות גומי  (ליתר ביטחון :-))

ו- מכסים בעוגת הקערה השנייה, מצפים הכל יפה יפה בקרם כלשהו (אצלנו קצפת, כמובן)

ו…מחכים בסבלנות לרגע פריסת העוגה, שהוא רגע וואו גדול (עשר דקות של פלאשים סלולריים, לא יכולתי לפרוס, בקושי צילמתי בעצמי…)

 

  

חוצמזה- היו לנו אירועי 65 שנה (למדינה) וגם, לאבא שלי ולחמותי, שנחגגו בצניעות, כל אחד קיבל הזמנה למסעדה, וגם – מארז ברכות מהנכדים ומהמבוגרים.

לאבא שלי, הרעיון נלקח מכאן – שוב שינויים קלים בלבד, ובמקום כרטיס- הכנתי על קופסא, שבתוכה היו ציורים וברכות.

ומקרוב

לחמותי- כרטיס משוכלל עם נפח וכיס, ומגנט לסגירה (רעיון מסדנא של רחלי גזית שאני דבקה בו כבר הרבה זמן!)

ופתוח

זהו- מאחלת לכולנו, שתמיד נחגוג, שנדע להנות מהרגעים הקטנים, שנאהב את עצמנו ונרשה לעצמנו להשתנות!

אני.