סוף הוא תמיד התחלה…

בשבת, שניה לפני סיום השנה, נפתח לו הסטודיו. במעמד די סולידי ואינטימי, נאספה לה המשפחה, והגיעה לתת הצצה.

בקרב הקהל (שאינו אובייקטיבי בכלל) נרשמה התלהבות והתרגשות! צלמת הבית יפעת ינקוביץ, תיעדה את האירוע ובעיקר את ילדי המשפחה שהתענגו על קרני השמש המפנקות.

והנה טעימה קטנטנה מהתמונות להנאתכם…

הבלגן הפרטי של חוטי התפירה שלי

פינת תצוגה בסטודיו

קצת סרטים אהובים

התמונות הרקומות שריגשו אותי עד דמעות

מתנות שוות נוספות שקיבלתי 🙂

צינצנות מהממות שהצטרפו למדף העמוס שלי

מחוץ לסטודיו, בגינה, ילדים משתובבים בחצר… (רואים אחת מבצבצת?!)

משחקים על הדשא בצלחת מעופפת

טועמים עוגיה

נהנים משלל הפינוקים שסבתא ערמה בנדיבות על השולחן

 

  

בכניסה לסטודיו, הספסל של סבא שלי

   

על עץ הלימון צמחו פירות חדשים וצבעוניים

  

  

ו… שריד אחרון למה שהיה כאן קודם, ממש לא מזמן

וכמה תמונות שצולמו על ידי, באדיבות הסלולרי 🙂

תודה

לכל מי שעזר, קדח, דפק, הדביק, תרם, הסיע, העביר, צילם, חיבק, בירך, פינק!

והפך את הסטודיו הזה למציאות.

עריכה:

הסטודיו, שהיה בכפר סירקין, בבית הוריי, נסגר בדצמבר 2015, פטירטה של אימי. היום הוא חדר השינה של גיסתי ואחי 🙂

אני חזכרתי לכפר האורבני שלי- כפר סבא!

מוזמנים לשמור על קשר,

אני.

ברצלונה

כמעט ששכחתי שהייתי בחופשה. מהזה קצרצרה, שלושה ימים מלאים, אבל שבוע לפני, התחלתי להיערך, ושבוע שלם לקח לי להתאושש, בקיצור- שבועיים של חופש :0)
אנשים שמכירים אותי היטב, כבר לא כל כך שואלים אותי "איך היה?" אלא בעיקר- אם היו קניות שוות….
אז היה נפלא, הייתי זקוקה למעט אויר לנשימה , ולקצת זמן איכות עם אישי היקר.
פעם שלישית שלי בברצלונה, והעיר הזו אפעם לא משעממת!!! והכל כל כך יפה ומוקפד, כמו שרק באירופה יכול להיות…
בפעם השלישית יש יותר נחת, אפשר להגיע למקומות שהם לא בעדיפות ראשונה,

אנחנו מאוד נהננו מפואבלו אספניול, מומלץ מאוד למי שמתעניין בארכיטקטורה

מוזיאון האופנועים, ברובע הגותי (קצרצר ומדליק)

פגשנו שם את איש הצמיגים של מישלין, שהזכיר לנו- לא לאכול יותר מדי טאפאס!

שווקים מדהימים, אפילו זכינו בחיוך מיוחד 🙂

יעל (קיפודים) תראי את העוגה הזו!!!

טוב, אני יודעת שהקניות יותר מעניינות…
קבלו שלוש המלצות לחנויות כיפיות, שתוכלו למצוא לא רק בברצלונה:
בגדים לנערות ונשים Stradivarius (נכנסתי רק בגלל החצוצרה :-))
לספורטיביים שביננו (גם אלה שלא, ירצו להתחיל לעסוק בספורט…)  אמנם שתי החנויות שבברצלונה הן לא ממש חנויות הדגל, אבל עדיין כיף, אם עוד לא הכרתם, כדאי להכנס
Decathlon
והאחרונה חביבה: ביגוד, לייף סטייל, וגאדג'טים, שאני ממליצה להכנס לכל סניף שתיתקלו בו… בכל סניף יש הפתעות אחרות Natura
בעיקרון, אני לא מחפשת בגדים בחו"ל, אבל לפעמים הם מוצאים אותי 🙂

אני בעיקר קונה שטויות, כאלה שיצחיקו אותי ויזכירו לי את החופשה שהיתה, גם כשהזיכרון יתעמעם… מודה, יש דברים קטנים שפשוט עושים לי את זה…
עדיף גם, שהשטויות יהיו כאלה שאין בנמצא בארצנו הקטנטונת ;0)
במקרה של נסיעה בנובמבר, זה נהיה יותר קל, כי יש כבר הפתעות של כריסמס.

למשל- שרשראות פעמונים של כריסמס עדיין לא ברור מהאעשה איתן, אבל פשוט אי אפשר היה לתת להן להשאר שם. וכמובן שהייתי צריכה דוקא את המוגזמות, עם הפעמונים הכי פצפוניים וגם עם הכי הכי ענקיים!

לילדים הבאנו  מארזים תפורים יפיפיים של ממתקים,
וגם… וביצי הפתעה של קינדר, אלה עם השוקולד של פעם והפתעות שוות של כריסמס, רק ש… בתוכן היו סביבונים ;0) ואנחנו זכינו בצחוקים למשך כמה ימים :0)

וראש דשא יפיפה בתוך פחית… שיצא קצת משליטה

והיה חייב להסתפר, ביום גשום…

צ׳ופסטיקס בעיצוב אטבי כביסה 🙂

כמובן, כמה בדים וסרטים, לא כי היה כל כך שווה, סתם כי לא התאפקתי… והכי הכי חשוב…. תאמינו לי שהתפללתי שלא יפתחו לי את המזוודה בבידוק בשדה התעופה…

למי שתוהה במה מדובר, אלה מטליות לניגוב אבק… (כנראה שאין מספיק אבק בארץ, והפסיקו לייבא אותם ואת דומיהן לכאן….).
אמרתי כבר שהקניות שלי מוזרות? ! עכשיו גם הוכחתי 🙂

זהו פחות או יותר… חזרנו עם טעם של עוד, אז עשינו ערב טאפאס בבית

נרגענו, ועכשיו אנחנו מתעסקים בעיקר בענייני הסטודיו, מארגנים, משנעים, מעבירים, מסדרים…
הגענו כבר להתעסקות בפרטים הקטנים, וזה כיף 🙂

(דליה, תודה על הכריות, תראי מה קרה לזאת…)

מבטיחה סיפורים נוספים וחוויות מהסטודיו בקרוב,

שבוע טוב,

אני.

חלומות

בשבועיים האחרונים אני מסתובבת עם גוונים חדשים בשיער וחברבורות על הבגדים, וזה לא שפתאום נהייתי אושיית אופנה או פשניסטה מדהימה,
אני פשוט צובעת.
צובעת ומחדשת רהיטים ישנים ועל הדרך- גם את השיער והבגדים 🙂
והכל בעזרת המשפחה המופלאה שלי!
לפני שבועיים, ממש כשחזרנו מחופשתנו הקצרצרה בברצלונה (על כך עוד יגיע במהרה בימינו פוסט נפרד…), קיבלתי מאמא שלי את המפתח ל"סטודיו" החדש שלי. המפתח ניתן לי אחרי שאחי כבר דאג לצביעה וחידוש.
ולמה בגרשיים?… כי ה"סטודיו" היה עד לפני כמה חודשים המשרד של אבא שלי… (סיפרתי בקצרה כאן).
בצער וכאב פינינו את המשרד. קשה מאוד לקפל מפעל חיים לתוך ארגזים…
ובהחלטה משפחתית שבראשה ניצבת אמא שלי, הוחלט להפוך אותו לסטודיו. התהליך היה לא פשוט ולווה בדמעות וחיוכים…(אבא שלי היה אומר על זה שאני בוחקת).
לפעמים, ממש לא קל להפוך את הלימון ללימונדה, צריך להוסיף כל כך הרבה סוכר…

כנראה שככה זה אצלי, כדי להגשים חלומות אני צריכה להתגבר על כמה מהמורות רציניות בדרך… ומי שסביבי, קרוב קרוב, יודע כמה שזה נכון…
את החלום הזה הזכרתי כאן בבלוג, בינואר. בחלומות הכי פרועים שלי לא הייתי מאמינה שכך יתגשם…

אז ככה…
נכון לעכשיו, די מסוכן לעמוד בסטודיו ללא תזוזה, ישנה סכנת הידבקות בכפתרת, צבעת או סתם… שגעת של עיטוף :0)
התחלתי כמובן עם מילת המפתח, שהוצמדה במרכז המדפים הישנים האלה, שרק הוספתי לגב שלהם לוחות קאפה שנעטפו בבדים

שולחן שנבנה על ידי אחי, וננטש לו במחסן לפני המון שנים, חוזק על ידי אחי השני, ונצבע על ידי, וכך נראה עכשיו (בערך… מאז שצילמתי כבר צבעתי לו גם את הרגליים 🙂 )

ארונית עייפה, נצבעה בלבן ודלתותיה צופו בבדים, תצטרכו לבוא לראות, כי שכחתי לצלם….

ארון אמבין קיבל עזרה בדמות הדבקה של טפט לוח (עכשיו יש לי המון מקום לרשימות…)

הסקרטר הישן והאהוב שלי חוזק, והפך לשולחן המחשב הכי הכי מדהים בעולם (עם מסך על זרוע מתכווננת), צריך לראות כדי להבין!

כסא ישן נצבע בגוון רענן

יש לי עוד המון המון עבודה, אפילו לא העברתי הכל, אבל כבר התחלתי לעבוד בסטודיו החדש, לקוחה ראשונה עם שגיא מתוק ביותר, עשתה סיפתח, והפריט הראשון שתפרתי היה זה 🙂

תיקון חולצה של 'הפועל',
כי לראשונה בחיי, נשארתי בלי חוט ומחט בבית 🙂

תודה, חמה גדולה ומחבקת למשפחה שלי, לבעלי, לאמא שלי, לאחים שלי, שעזרו ועדיין עוזרים, ולגיסות היקרות שלי שמאפשרות את זה.
זה לא מובן מאליו.
ולכם- המלייקקים והמפרגנים כאן, תודה! באמת באמת שהייתי זקוקה לחיבוק הזה!
כרגע עדיין אין פתיחה חגיגית, אני עוד בהתארגנות והסתגלות (בinstagram שלי, יש כמעט כל יום עדכון מהשטח 🙂 ),
אבל, אם בא לכם לקפוץ, תרימו טלפון ובואו לביקור בתיאום!

להתראות,
אני.

קסמים ושדרוגים

אחרי שסיפרתי על המיוחדים, אעבור ל… משודרגים.

כל מי שאי פעם פנה אליי בבקשה לתפור שמיכה זוגית, וילון, מפה או סתם ציפית לשמיכה, תמיד קיבל תגובה קרירה…

הסיבה לכך נעוצה בסטודיו שלי. הוא קטן אבל ממזר 🙂 בעל אישיות ואופי עשויים ללא חת.

מודע ליתרונותיו וחסרונותיו,

אינו מוכן לקבל לקירבו גזירה ותפירה של פריטים גדולים ומסורבלים 🙂

ה׳סטודיו׳ הוא שם ׳מעט׳ יומרני לפינת העבודה הקומפקטית שלי.

ובכל זאת הוא מלא קסם אישי : לא צריך לקום ולבזבז אנרגיה מיותרת, הכל מאוד נגיש 🙂

סיור מאורגן בו אינו מצריך נעלי נוחות (אפשר סטילטו 🙂 )

אם ממש רוצים- אפשר לתלות כביסה,

לנהל את המקלחות של הילדים,

להקשיב לכל מה שקורה למטה בגן הילדים ( זה מצחיק ומהנה… ובעיקר מאוד עוזר, אני יודעת מתי עליי לצאת להפסקת שתייה, פרי או ירק- ומבצעת כל מה שהגננת אומרת!!!)

הוא גם צמוד למטבח (יתרון או חסרון?!)

ועוד ועוד יתרונות נפלאים, ובעיקר- עשיית קסמים.

בקיצור, מפאת גודלו, אני תופרת בעיקר פריטים קטנים, או- משדרגת גדולים (אבל רק לאנשים מיוחדים 🙂 )

הנה כמה דוגמאות:

שמיכת כירבולית מלכותית, מפנקת ביותר, ששודרגה לכבוד מישהי יקרה!

 

וילון לחדר של תינוק מתוק ואהוב, הוילון בצבע טבעי, חלק, נקנה באחת מחנויות 'עשה זאת בעצמך'. מדבקות הקיר שבחדר היוו בסיס ל'תרגום' האפליקציות לבד.

וכך הוא נראה כשהוא תלוי, קרדיט צילום לסיגליה  הגרפיקאית המוכשרת שלי.

קוביות איחסון שקיבלו נגיעת צבע, לכל אחד מבני המשפחה בצבעים אחרים, רעיון גאוני- לא שלי (קרדיט לדנית)!

לעמדת שיגור והפצה של בני הבית: ביציאה, בתוך כוורת, לכל אחד יש מקום לאחסון התיקים והפריטים שעליו לקחת עימו. הצבעים מקלים גם על אלה שעדיין אינם קוראים.

  

ואם בקסמים עסקינן, אני רוצה לנצל את המעמד כדי לברך קסם של חברה, שהיתה לצידי ברגעים המורכבים של החיים: רצה, טיפלה, בישלה, קנתה, צחקה, בכתה ובמילה אחת- תמכה! היום היא חוגגת לביתה בת מצווה, ואני מקווה שהיא תגיע לקרוא את הפוסט הזה…

גלית יקרה לי, מאחלת לך, ולמשפחה המון שמחה, בריאות, ואושר – מכל הלב!!!

לדפנה ואביב, שיהיה לכן רק טוב ושגיל ההתבגרות יעבור בקלות 🙂

זו עוגת בת המצווה (אני חייבת להשוויץ) שהכנתי באהבה גדולה!

והנה מעוד כמה זוויות

שלוש קומות של אהבה, מצופות בקצפת טעימה: 3 שמנת מתוקה, 1 איננטנט פודינג וניל, 1 כוס חלב, 4 כפות גדושות של אב' סוכר מוקצפות יחד. והסוד שלי להזלפה קלה והשרדותית  (מילה שהמצאתי זה עתה) – גם בימים חמים מהיום 🙂 להקפיא את העוגות ולהזליף עליהן כשהן קפואות.

שיהיה שבוע נפלא ומתוק 🙂

אני.

הצצה ל'סטודיו' שלי

קודם כל- אני רוצה להודות למאות המבקרים בבלוג שלי בשבוע החולף, מקווה שלפחות חלקכם אהבתם ותישארו! תודה מיוחדת לכל אלה שלוקחים שניה, עוצרים ומגיבים, מחממם את הלב!

לפני שניגש לעניינים-אני מזמינה אתכם לעמוד הפייסבוק שלי, מדי חג מתקיימת הגרלה והפעם- פרומו לפסח…

ביום ראשון בערב תערך הגרלה בין המנחשים מה אני תופרת לפסח,  אז תחשבו במהלך סופשבוע ותגיבו שם- יהיה נחמד!

ועכשיו- כמו שהבטחתי, הנה הצצה קטנה לסטודיו שלי…

מה יש לי כאן? על הדלת שני לוחות קטנים לכתוב רעיונות שצצים, לפני שיתעופפו להם…

לוח פיצ'פקעס מגנטי- שמוצמדות אליו קופסאות שונות ממתכת שחלקן נעטפו בניירות מעניינים.

מאחורי הדלת- מתלה הפליזלין- 

מכיל בדים שמגוהץ אליהם כבר פליזלין, מחולקים פחות או יותר לפי גוונים.

מתלה אפליקציות, נרכש ב"אנטר" מדי פעם אני גוזרת כל מיני אפליקציות ושמה בכיסים, כשיש איזו לידה או מתנה דחופה, אני שולפת את ה'הצלות' שלי

פרט מתוך שרשרת דיגלונים שקיבלתי מחברה! כמה השראה והשקעה…

ועוד להשראה- לוח דוגמאות בדים, כדי שאזכור מה יש לי….

מדפים עמוסים בקופסאות

יש גם תמונה יפה- כרטיס ברכה מהמם ומושקע שקיבלתי מעבר לים- שהפך לתמונה…

יש גם שולחן ושתי מכונות תפירה…

והסוד הגדול של ה'סטודיו' הוא גודלו…. עד לפני שלוש שנים הוא היה חדר כביסה, מידותיו 130X190

🙂 ובכל זאת- יש בו ה כ ל !!!

לפעמים מבולגן ולפעמים מסודר, אבל תמיד תמיד- שמח!

קצת לפני פסח אזמין אתכם לקפה ומאפה אצלי במטבח- יש לו גישה מיידית לסטודיו הענק 🙂

שיהיה סופ"ש חמים ונעים

אני.