ממש לפני שנה, המיטה הזוגית שלנו קרסה 🙂
ולמרות שהרגשתי שזו מטאפורה לחיינו ולשלל האירועים שעטפו אותנו באותם ימים, היו רגעי צחוק שליוו את ההתרסקות הזו.
איכשהו, המיטה הכבדה שלנו, שעוצבה על ידי ונבנתה עבורנו בידי נגר-חבר, ועברה איתנו 18 שנה של חוויות טובות וגם פחות, קיבלה התחלה חדשה. ואיזו התחלה!!!
נומי אוהד מלול, חברה ואמנית מוכשרת מ א ו ד, לקחה אותה לידיה הכה נפלאות ויצרה ממנה ציור ענק ומדהים.
במהלך העבודה, קיבלתי תמונות ודיווחים מנומי, שהציפו אותי בשמחה ועזרו לי לקום משינה על הרצפה 🙂 (הם, ושיעורי הפילאטיס)
כשראיתי את הסקיצה הראשונית, חשבתי שנומי ציירה בהשראתי 🙂 כי באמנות, כמו באמנות, הכל בעיני המתבונן…
בית הפוך, ירכיים עבות, ונסיון מוצלח לגעת בבהונות… מיד עלו בי כל המשפטים שאני שומעת ממדריכי ההתעמלות שלי לאורך השנים
"תרפו את הגוף, אל תילחמו בו, תרגישו את הזרימה" – ואני…. איזו זרימה בדיוק? אני לא מצליחה לנשום…
"תרגישו שהישבנים שואפים לגעת בעקבים" ואני – מדריך יקר, לישבנים שלי יש שאיפות אחרות לגמרי!!!
"שבו בתנוחת עובר, שלבו את הידיים מאחורי הגב, ו…להרים, לא לשכוח לנשום. כמובן…" :0) מה זה עובר… שמנמן משהו…. והידיים….להרים???? ועם כל זה אין מצב שאנשום…. כמובן!
"ועכשיו להרפייה, אלה תנוחות הפיצוי" – איזה פיצוי… מכאיב לי בכל הצלקות…
והצלקות מתכסות בשכבות
אני ממשיכה, ומתקדמת, והאשה בציור, גם היא מתפתחת
ולובשת צורה חדשה,
מתחטבת
ואפילו יש לה עכשיו צמות ג'ינגיות מטריפות, כאן בתמונה, בחברה טובה, בסטודיו הקסום והצבעוני 'בעלות מלאכה'
ונומי, עם ליבה הרחב ממש כמו המיטה… תרמה את הציור, ומי שיקנה אותו, עם האשה על ביתה, יתרום תרומה נאה ונדיבה למלחמה באיידס.
מקווה ביחד עם נומי, שימצא לה בית חדש ואוהב והיא תזכה להעניק חיים חדשים!!!
אם אתם רוצים לראות אותה, או לקנות אותה, מחר בערב, מוצ"ש, התערוכה פתוחה לקהל הרחב, בבניין הנהלת בנק הפועלים, ברחוב יהודה הלוי 63, תל אביב.
סופ"ש מקסים ומלא באושר,
אני.
livelach 