הולנד אהובתי

 

ההתאהבות שלי התחילה בגלל ש…

הזמינו אותי

אני ממש שאול ופרחיו. אני אוהבת פרחים (מאוד!!!)  וגם… כשצובטים אותי- אני מצטבתת, וכשמזמינים אותי- אני מזדמנת.

גילוי נאות- הכותבת לא הוזמנה על ידי אף חברת תעופה ו/או בית מלון. וחבל, יש לה מוכנות!

בינתיים- טוב שיש חברים שהם משפחה, וככה מזדמן לי לא מעט…

הפרחים

הכל מאוד מטופח ופורח, בשכונות המגורים- שיחים עצומים של הורטנסיות, לבנדר ושלל פרחים מטריפים! את השתילים והזרים אפשר לקנות בכל מקום- בשוק, בסופר, , בתחנת הדלק.

ולא, לא מדובר על זר מעולף של ציפורני חתול…

הכל משובח ויפיפה ובטווח מחירים מגוון- ממדהים ועד מרגיז להפליא.

סתם ככה בכניסה לחנות

הררי אדמוניות בשוק

שבת בבוקר- סחלבים בסופר

 

חלונות ראווה (לא אדומים)

הכל יפה ומסודר. לכל בית יש חלון, וכל חלון- הוא חלון ראווה.  ומה יש בחלון? עיצוב ברוח חג או עונה, הודעה בדבר שמחה, ואפילו- פרסום עסק. תענוג, נכון?! דמיינו לעצמכם שלכל בניין היה חלון מעוצב והייתם יודעים במה עוסקים השכנים שלכם.

שווה, מעצים ומפרגן, נכון?

כשהלכתי לסופר המקומי, גיליתי ש…

תינוק חדש נולד בשכונה- נוח (ולאמא שלו יש גינה משגעת)

התיקים השווים של אוליביה זמינים לכולם

מישהו סיים תיכון!

חנויות

להולנדים יש מודעות גבוהה ליופי ואסתטיקה. כיאה לשוק עם כלכלה בריאה, כשיש ביקוש, נוצר גם היצע. כך תמצאו בהולנד מגוון חנויות שמציעות פריטים יפיפיים לעיצוב הבית, ולרוב במחירים מצויינים. למעשה, אלה חנויות שכשאני נכנסת אליהן אני "קצת" מאבדת את זה…

המחשבה הראשונה שצצה לי בראש "טוב, תארזו לי הכל"

ואז מתחיל דיאלוג מתיש ואינסופי שלי, עם עצמי:

"אוף… המזוודה לא מספיק גדולה… וגם אם היתה… יש מגבלת משקל, וגם אם לא… פינת העבודה שלי עמוסה כבר בטירוף… לפחות אצלם הכל… או את הרוב… שלפחות תישאר לי השראה למזכרת… ויש גם אפשרות שלא אצא מכאן… חבל שלא הבאתי שק"ש… אין מסתור מספיק גדול בשבילי… טוב, תיכף סוגרים… דבר ראשון על הבוקר אני חוזרת לכאן… ואז נעשה מסיבת פרידה. אקנה לי כמה דברים. קטנים (כמובן) שלא שוקלים כלום (ברור)".

בהיסח הדעת, תוך כדי מחשבות טורדניות, מעמיסה על עצמי  כל מיני פריטים, (על עצמי כי לא לקחתי סל, כדי שלא אקנה שום דבר. מיותר לציין שזה לא עזר…) אבל רק פריטים מיוחדים שאני ממש ממש צריכה ואין אותם בארץ (נגיד).

 

בקופה- נותנים לי מזכרות -כדי להקל על הפרידה… שקית בד עם לוגו (בכל זאת, הם ירוקים ואני לקוחה מצטיינת) וגם… קטלוג!

והדיון איתי נמשך: "קטלוג זה לא ירוק, לא עדיף שאעקוב אחריהם באינסטגרם?! אה, בעצם אני כבר עוקבת… טוב לא נורא, אקח , הוא לא שוקל המון 🙂 אחרי שאסתכל מספיק, אתן ליפעת. זה בסיס מצויין ומעורר השראה ליומן ויזואלי"

חודשיים בבית- כל יום בוהה בקטלוג וכנראה שיפעת לעולם לא תתקרב אליו 🙂 אולי כשנעבור דירה. אולי 🙂

מיחזור

לא משנה מה הסיבה, חסכנים/ חכמים/ירוקים – ההולנדים ממחזרים.

וביעילות.

כשפינוי חפצים ישנים מהבית עולה כסף, מיידית נמצאים פתרונות חלופיים.

אחד מהם, הוא חנויות יד שניה. בפאתי הערים אפשר למצוא האנגרים ענקיים שאפשר למצוא בהם ה כ ל, החל מצנרת, ברזים ועד לכלים, בגדים תכשיטים ואפילו…

 

שלט רחוק – אם אין לכם מספיק משלכם בבית

סיר לילה אקסקלוסיבי

נול עתיק שלא נכנס לי לתיק

 

שוק בדים

בזכות אותן סיבות שלעיל-ההולנדים מחדשים, תופרים ומרעננים.

בקיצור- הולנד היא גן עדן שבו שווקי בדים נודדים בין הערים, וזה מראה מרהיב, שמרחיב לי את הלב, המזוודה והאוסף…

לעומתם- המקום בארון והארנק מצטמצמים פלאים 🙂

 

 

אוכל רחוב

בכיכר העיר, ביום השוק, תראו המון משאיות/דוכני אוכל. את התורים הארוכים תזהו ממרחקים. מומלץ למצוא את התור המתאים לכם- אולי פירות קסומים (דובדבנים עצומים) אולי צ'יפס -השמיימי בעולם, או ההרינג הטעים מכולם.

בצהרי היום- תור לצ'יפס

אם כבר בהרינג עסקינן, יודעי דבר (לא אני) אומרים שהכי טוב לטעום אותו בתחילת יוני. מסתבר שטרום עונת הרבייה, כשעדיין אינם נושאים ביצים, הדגים עשירים בשומן ועל כן טעמם משובח במיוחד. את המאורע המשמח (לא עבור הדגים), לא תוכלו לפספס… בואו של הNew Hering מוכרז באמצעות עשרות דגלונים ושלטים בצבעי הדגל ההולנדי 🙂

אם מזלכם ישחק לכם, תיתקלו במיני פנקייקים חלומיים, עם פירות יער או מגוון תוספות שוות או אולי, רק אולי, בוופל בלגי שניחוחו המתקתק ממלא את  הרחובות הסמוכים (pinky פשוט מושלם).

אוכל שתקחו הביתה

לא הייתי מבזבזת מקום במזוודה על סטרופ וופל והאכן סלאח, אפשר להשיג אותם בארץ. הוואפלים במילוי קרמל ופתיתי השוקולד שנזרים על צנים בארוחת הבוקר נמצאים כאן כמעט בכל סופרמרקט.

לא הייתי מוותרת על גאודה. עדיף של 48 חודשים ומעלה, אצלנו הכי אוהבים old amstrdam, אבל יש עוד המון המון משובחות….

ושוקולד.

לא סתם שוקולד. שוקולד עם אג'נדה חברתית- סחר הוגן, שונות חברתית, אריזה מטריפה ומבחר טעמים מיוחדים של עוד- חלקם עם קריצת מלח עדינה tony chocolonely. לכו על זה…

מסיבות ששמורות במערכת (ובמשקל שלי) לא הספקתי לצלם…

 

מצרפת להנאתכם סיכום לעיונכם, לפני הנסיעה הבאה שלכם להולנד.

קניות וטעימות בהולנד

אם אתם נוסעים לאמסטרדם- ממליצה לכם לקרוא את סדרת הפוסטים של העוקב המתמיד

מוטי.

 

הפוסט הזה מוקדש באהבה רבה לחברתי האהובה ריקי ולילדים המקסימים שבליבי עכשיו יותר מתמיד.

מחכה להזדמן אליכם בקרוב,

 

אני.

 

 

 

 

חלומות

בשבועיים האחרונים אני מסתובבת עם גוונים חדשים בשיער וחברבורות על הבגדים, וזה לא שפתאום נהייתי אושיית אופנה או פשניסטה מדהימה,
אני פשוט צובעת.
צובעת ומחדשת רהיטים ישנים ועל הדרך- גם את השיער והבגדים 🙂
והכל בעזרת המשפחה המופלאה שלי!
לפני שבועיים, ממש כשחזרנו מחופשתנו הקצרצרה בברצלונה (על כך עוד יגיע במהרה בימינו פוסט נפרד…), קיבלתי מאמא שלי את המפתח ל"סטודיו" החדש שלי. המפתח ניתן לי אחרי שאחי כבר דאג לצביעה וחידוש.
ולמה בגרשיים?… כי ה"סטודיו" היה עד לפני כמה חודשים המשרד של אבא שלי… (סיפרתי בקצרה כאן).
בצער וכאב פינינו את המשרד. קשה מאוד לקפל מפעל חיים לתוך ארגזים…
ובהחלטה משפחתית שבראשה ניצבת אמא שלי, הוחלט להפוך אותו לסטודיו. התהליך היה לא פשוט ולווה בדמעות וחיוכים…(אבא שלי היה אומר על זה שאני בוחקת).
לפעמים, ממש לא קל להפוך את הלימון ללימונדה, צריך להוסיף כל כך הרבה סוכר…

כנראה שככה זה אצלי, כדי להגשים חלומות אני צריכה להתגבר על כמה מהמורות רציניות בדרך… ומי שסביבי, קרוב קרוב, יודע כמה שזה נכון…
את החלום הזה הזכרתי כאן בבלוג, בינואר. בחלומות הכי פרועים שלי לא הייתי מאמינה שכך יתגשם…

אז ככה…
נכון לעכשיו, די מסוכן לעמוד בסטודיו ללא תזוזה, ישנה סכנת הידבקות בכפתרת, צבעת או סתם… שגעת של עיטוף :0)
התחלתי כמובן עם מילת המפתח, שהוצמדה במרכז המדפים הישנים האלה, שרק הוספתי לגב שלהם לוחות קאפה שנעטפו בבדים

שולחן שנבנה על ידי אחי, וננטש לו במחסן לפני המון שנים, חוזק על ידי אחי השני, ונצבע על ידי, וכך נראה עכשיו (בערך… מאז שצילמתי כבר צבעתי לו גם את הרגליים 🙂 )

ארונית עייפה, נצבעה בלבן ודלתותיה צופו בבדים, תצטרכו לבוא לראות, כי שכחתי לצלם….

ארון אמבין קיבל עזרה בדמות הדבקה של טפט לוח (עכשיו יש לי המון מקום לרשימות…)

הסקרטר הישן והאהוב שלי חוזק, והפך לשולחן המחשב הכי הכי מדהים בעולם (עם מסך על זרוע מתכווננת), צריך לראות כדי להבין!

כסא ישן נצבע בגוון רענן

יש לי עוד המון המון עבודה, אפילו לא העברתי הכל, אבל כבר התחלתי לעבוד בסטודיו החדש, לקוחה ראשונה עם שגיא מתוק ביותר, עשתה סיפתח, והפריט הראשון שתפרתי היה זה 🙂

תיקון חולצה של 'הפועל',
כי לראשונה בחיי, נשארתי בלי חוט ומחט בבית 🙂

תודה, חמה גדולה ומחבקת למשפחה שלי, לבעלי, לאמא שלי, לאחים שלי, שעזרו ועדיין עוזרים, ולגיסות היקרות שלי שמאפשרות את זה.
זה לא מובן מאליו.
ולכם- המלייקקים והמפרגנים כאן, תודה! באמת באמת שהייתי זקוקה לחיבוק הזה!
כרגע עדיין אין פתיחה חגיגית, אני עוד בהתארגנות והסתגלות (בinstagram שלי, יש כמעט כל יום עדכון מהשטח 🙂 ),
אבל, אם בא לכם לקפוץ, תרימו טלפון ובואו לביקור בתיאום!

להתראות,
אני.

גם פרסיה, גם יפה וגם יודעת לרפד :-)

(אם לא ראיתם את הפרק הזה של 'החברים של נאור', רוצו לראות אותו עכשיו….  (מי שצוחק בראש השנה- צוחק כל השנה :-))

רציתי לקרוא לפוסט 'בעיקר כסאות', אבל רצו על זה כל כך הרבה צחוקים אצלנו- שזו התוצאה….

בזמן האחרון הכסאות אצלנו בבית התחילו להתפרק, כנראה עייפות החומר, אבל אני מעדיפה לחשוב שהיקום קורא לי להתחדש ולהתרענן.

זה התחיל מהכסאות של פינת האוכל (לצערי יש לי רק שניים כאלה) שהתפרקו כליל…. לשמחתי, גלית פתרה את הבעיה מהר: גם מצאתי אצלה בד מהמם, וגם היא קישרה אותי לרחלי המקסימה, ששדרגה לי את הכסאות בשניות (וכן, אני יודעת שכולם צובעים עכשיו, אבל אני מעדיפה את שלי בטעם של פעם).

זה נמשך בכסא מטבח (שני מתוך ארבעה) שנשבר לו המושב. בראשון אחי הציל אותי עם הדבקה מתוחכמת:

בשני- הייתי יצירתית, וטוב נו- עץ זה לא הצד החזק שלי….

התפרק לי תוך חודשיים.

החלטתי ללכת לקנות כסאות. איך שנכנסתי ל'כסאות בעיקר'  (יש גם ספסל מהמם!) בגבעת חן, פתאום צצה לי הברקה, אולי אני יכולה לקנות רק מושב, ולא כסא שלם (אין מה לעשות, יש לי גם גנים פרסיים, זה חזק ממני, וחוצמזה, היום, אפשר להסוות אותם מאחורי דיבורים על להיות ירוקים יותר 🙂 ).

התעניינות קצרה ושיחה קולחת עם שרון המקסימה (תודה לך!!!) , הניבה את הרעיון- לקנות מושבים שארפד בעצמי.

בדרך הביתה כבר רכשתי ספוג. בבית התחלתי להתלבט בין שלושה בדים שנראו לי הולמים את המטבח שלי. שאלון קצר בפייסבוק וחברים יקרים (תודה לכם על השתתפותכם בסקר)  הניבו את הבחירה המוצלחת  (גם זה בד של make כמובן 🙂  )

אני מרשה לעצמי לספר על מבטיו הסקפטיים של בעלי שהגיע הביתה בערב ושמע על הרעיון שמן הסתם נראה לו הזוי… פעם הוא התלונן שרוב הבעלים של הנשים הנורמליות מרכיבים דברים כשחוזרים מאיקאה- ורק הוא צריך לפרק ולנסר. אבל מאז הוא כבר התרגל ופשוט משתף פעולה!

היה עוד נסיון התחמקות נוסף ממש לפני שהתחלנו (שכחת שהולכים להורים שלי?!) אבל בסוף צלחנו את המשימה, ועוד עם הודאה שזה כיף 🙂 הlowtec משמח 🙂

צילמתי גם את ה'למטה' מאחורי הקלעים- שתראו שזה לא מושלם!

ישן וחדש:

אגב- שדרוג 4 כסאות, עלה לנו פחות מרכישת כסא אחד (פרסיה או לא?!)  ולא – לא אחרנו להורים, כל הסיפור לקח שעה של עשייה בהנאה!

ככה הם נראים במטבח שלנו:

ובסימן הסיפור הזה,

אני מאחלת לכולנו שתהיה שנה מרעננת, של התחדשות, הנאה, יצירה (משותפת, עדיף!), שנבזבז על הדברים הנכונים 🙂 שנבלה עם אהובינו, שנפגוש אנשים נפלאים בדרך ושנצחק המון המון!!!

מי שפספס ולא הגיע למכירה הביתית ומעוניין להציץ, יש בעמוד הפייסבוק פוסט וגלריית תמונות 🙂

תודה לכולם ובעיקר למשפחה שלי ולחברות המדהימות והמחבקות שלי!

אוהבת,

אני