Tag Archives: שבועות שלי

חג מו….שלם

28 מאי

כבר מזמן לא הייתי כאן 🙂

שבועות הוא סיבה נפלאה לחזור! החג האהוב עליי, שמבחינתי נושא עימו משמעות של התחדשות והזדמנות שניה.

השנה אני חוגגת 8 שנים מאז ערב החג שלא אשכח אף פעם… כבר סיפרתי עליו כאן וגם חברתי הדס כתבה עליו.

מבחינתי, אין דרך טובה יותר לחגיגה מאשר לנוח 🙂

את המנוחה התחלתי כבר לפני כשבועיים בחופשה שווה וקצת אחרת (מבטיחה לספר עליה בקרוב) מאז אני נחה, ותודה לבחור שהשתעל עליי במטוס 🙂

לא יודעת למי לתת את הקרדיט לגרפיקה המדוייקת הזו,  אבל אם תגלו, בבקשה עדכנו, אני רוצה לבקש הוספת ריבוע של משתעל 🙂

גם בחג ננוח ובעיקר נתארח 🙂 כדי לאפשר את זה, אשתמש בחג הזה במתכונים הפשוטים שלי, והנה עוד אחד לאוסף של מעגלי הפינות…

הקרדיט למתכון הוא של חברתי היקרה, לאה

בואיקוס קוביות

1 קמח תופח קטן (אפשר להמיר בשתיים וחצי כוסות קמח עם אבקת אפיה)

1 שמנת חמוצה

200 גרם חמאה רכה

1 כוס קשקבל מגורדת (אני אוהבת להשתמש בגלעד של תנובה)

2 כפות גבינה לבנה

1 כפית שטוחה מלח

לשים את כל החומרים יחד, יוצרים בצק (קצת דביק, לא להבהל).

ומקררים למספר שעות.

ועכשיו הטיפ שלי…

מכינים כמות כפולה 🙂 של בצק, במקום לקרר, מחלקים את הכמות לשניים או שלושה חלקים. מכניסים כל חלק לשקית פסגור. משטחים למלבן, סוגרים היטב ללא אויר ומקפיאים.  הבצק הזה יכול להיות במקפיא כמה שבועות ולא יקרה לו כלום.

שעתיים לפני שהאורחים מגיעים (או לפני ארוחת ערב…), מוציאים מהקפאה מלבן, אחרי כחצי שעה, כשהבצק חצי קפוא, חותכים את השקית, על גביה, פורסים את הבצק לריבועים,

מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפיה, מניחים עם מרווחים

נותנים לו להפשיר עוד כחצי שעה (אם יש לכם זמן, תמרחו בביצה ותפזרו שומשום, אני מדלגת על השלב הזה…)  אופים בתנור שחומם מראש ל180 מעלות כ20 דקות, עד להזהבה.

מנסים לתת להם להתקרר, לפני שהם נעלמים….

אני קוראת לזה עיגול פינות, מתכונים עצלניים…. כך, לימדו אותי בבית הוריי, שצריך להתאמץ ולהשקיע כדי שדברים יצאו טוב… שמונה שנים אני מנסה להוכיח שאפשר לחיות הרבה יותר טוב, גם כשמעגלים פינות…

למי אכפת אם הבואיקוס יהיו בצורת כדורים עגולים שווים ומדוייקים, או בצורת קוביות?

בדיוק בגלל זה, היה לי חיבור מיידי עם סאלי המאמי, שמקיימת סדנאות בישול לאנשים עסוקים.

IMG-20170525-WA0008-1

כדאי מאוד לעקוב אחריה, בעמוד הפייסבוק  ובאתר 'יאמי מאמי' תמצאו מתכונים טובים ומהירים, שיפנו לכם זמן לדברים החשובים באמת. סאלי הבטיחה הטבה לקוראי הבלוג, אז אם אתם נרשמים, כדאי לכם לומר שהגעתם מהבלוג שלי!

דבר אחרון לפני פרידה, יוני כבר בפתח, תיכף מסתיימת עוד שנת לימודים, אם אתם ממפנקי הצוותים, כדאי לחשוב על המתנות בסופ"ש הארוך שלפנינו 🙂 ולא לדחות לרגע האחרון…

(בתמונה – עטיפת מחברת תפורה,120 שח', למדריך חכם, אחד כזה שהוא כוכב אמיתי!)


חג שמח, נעים ורגוע,

אני.

שבועות… שבועות שלא כתבתי כאן…

15 מאי

אין זמן יותר נפלא לשוב לכתוב מאשר שבועות (או מוצאי שבועות, זו אני החדשה 🙂 לא נלחמת במה שלא מספיקה 🙂 ).

זה החג שלי! כבר כתבתי על זה בעבר, דמעתי, התרגשתי, ריגשתי, רק אוסיף ואומר שאני חוגגת-

חוגגת את החיים (כבר ארבע שנים) חוגגת הצלחות, גדולות וקטנות, את השינויים שחלו בי- טובים וטובים פחות.

וכיאה לחגיגות, אשתף בחגיגות המשפחתיות האחרונות שלנו 🙂

נתחיל מהבת מצווש של הבן שלי. כן, לא התבלבלתי 🙂 אם כבר הגענו לגיל 12- מה לא נחגוג?

אז היתה לנו מסיבת סרט מדליקה: מלא פופקורן, נקניקיות (אי אפשר בלי זה?!?!) , זולה באווירה כפרית (תודה לסבא וסבתא!), המון ילדים מתוקים מתוקים, סרט אחד שווה, ועוגת פיניאטה מ ש ג ע ת!

עוגה6

מילה על הסרט, לפני שנמשיך- חתן בת המצווה בחר סרט משנת 2002, של סטיב מרטין: 12 במחיר אחד. בחירה מצויינת- קלאסיקה מלאה בהומור, סרט מספיק ישן כדי שלא יכירו אותו, אך מספיק מעודכן שעדיין יהנו ממנו- הילדים היו מרותקים,  צחקו, נהנו והתנהגו לתפארת מדינת ישראל! באמת, אין על סטיב מרטין.

וזו העוגה שגנבה את ההצגה. הרעיון נלקח מכאן. קצת 'הקללתי' את הרעיון המקורי, השקעתי פחות בעיצוב החיצוני (בקשה מיוחדת מהחתן, שהעוגה תיראה סתמית) וזו התוצאה (ההפתעה כבר בפנים…)

עוגה7

ולשאלתכם- איך? ככה: שתי עוגות שוקולד בחושות, שחפרתי בהן קצת כדי ליצור מעין קערה (בעצם- שתי קערות) (מהפירורים שמוציאים אפשר לעשות קייקפופס- אם מצלחים להציל אותם 🙂 )

את הקערות ציפיתי בשוקולד מומס (כדי שפירורים לא 'ילכלכו' את הממתקים שבפנים)

שכבה ראשונה- סוכריות גומי (שאם תיווצר לחות, הן יספגו אותה)

עוגה1

מעל- המון המון סוכריות עדשים כלשהן (כחצי קילו!!!)

עוגה2

ומעל שכבה נוספת מוערמת עד לכדי הר בולט – של סוכריות גומי  (ליתר ביטחון :-))

עוגה3

ו- מכסים בעוגת הקערה השנייה, מצפים הכל יפה יפה בקרם כלשהו (אצלנו קצפת, כמובן)

עוגה5

ו…מחכים בסבלנות לרגע פריסת העוגה, שהוא רגע וואו גדול (עשר דקות של פלאשים סלולריים, לא יכולתי לפרוס, בקושי צילמתי בעצמי…)

עוגה9 

  עוגה8

חוצמזה- היו לנו אירועי 65 שנה (למדינה) וגם, לאבא שלי ולחמותי, שנחגגו בצניעות, כל אחד קיבל הזמנה למסעדה, וגם – מארז ברכות מהנכדים ומהמבוגרים.

לאבא שלי, הרעיון נלקח מכאן – שוב שינויים קלים בלבד, ובמקום כרטיס- הכנתי על קופסא, שבתוכה היו ציורים וברכות.

saba1

ומקרוב

saba2

לחמותי- כרטיס משוכלל עם נפח וכיס, ומגנט לסגירה (רעיון מסדנא של רחלי גזית שאני דבקה בו כבר הרבה זמן!)

saba4

ופתוח

safta

זהו- מאחלת לכולנו, שתמיד נחגוג, שנדע להנות מהרגעים הקטנים, שנאהב את עצמנו ונרשה לעצמנו להשתנות!

אני.