Tag Archives: יש מאין
תמונה

חלומות

2 דצמ

בשבועיים האחרונים אני מסתובבת עם גוונים חדשים בשיער וחברבורות על הבגדים, וזה לא שפתאום נהייתי אושיית אופנה או פשניסטה מדהימה,
אני פשוט צובעת.
צובעת ומחדשת רהיטים ישנים ועל הדרך- גם את השיער והבגדים 🙂
והכל בעזרת המשפחה המופלאה שלי!
לפני שבועיים, ממש כשחזרנו מחופשתנו הקצרצרה בברצלונה (על כך עוד יגיע במהרה בימינו פוסט נפרד…), קיבלתי מאמא שלי את המפתח ל"סטודיו" החדש שלי. המפתח ניתן לי אחרי שאחי כבר דאג לצביעה וחידוש.
ולמה בגרשיים?… כי ה"סטודיו" היה עד לפני כמה חודשים המשרד של אבא שלי… (סיפרתי בקצרה כאן).
בצער וכאב פינינו את המשרד. קשה מאוד לקפל מפעל חיים לתוך ארגזים…
ובהחלטה משפחתית שבראשה ניצבת אמא שלי, הוחלט להפוך אותו לסטודיו. התהליך היה לא פשוט ולווה בדמעות וחיוכים…(אבא שלי היה אומר על זה שאני בוחקת).
לפעמים, ממש לא קל להפוך את הלימון ללימונדה, צריך להוסיף כל כך הרבה סוכר…

כנראה שככה זה אצלי, כדי להגשים חלומות אני צריכה להתגבר על כמה מהמורות רציניות בדרך… ומי שסביבי, קרוב קרוב, יודע כמה שזה נכון…
את החלום הזה הזכרתי כאן בבלוג, בינואר. בחלומות הכי פרועים שלי לא הייתי מאמינה שכך יתגשם…

אז ככה…
נכון לעכשיו, די מסוכן לעמוד בסטודיו ללא תזוזה, ישנה סכנת הידבקות בכפתרת, צבעת או סתם… שגעת של עיטוף :0)
התחלתי כמובן עם מילת המפתח, שהוצמדה במרכז המדפים הישנים האלה, שרק הוספתי לגב שלהם לוחות קאפה שנעטפו בבדים
IMG_8910

שולחן שנבנה על ידי אחי, וננטש לו במחסן לפני המון שנים, חוזק על ידי אחי השני, ונצבע על ידי, וכך נראה עכשיו (בערך… מאז שצילמתי כבר צבעתי לו גם את הרגליים 🙂 )

IMG_8918

ארונית עייפה, נצבעה בלבן ודלתותיה צופו בבדים, תצטרכו לבוא לראות, כי שכחתי לצלם….

IMG_8700

ארון אמבין קיבל עזרה בדמות הדבקה של טפט לוח (עכשיו יש לי המון מקום לרשימות…)

IMG_8702

הסקרטר הישן והאהוב שלי חוזק, והפך לשולחן המחשב הכי הכי מדהים בעולם (עם מסך על זרוע מתכווננת), צריך לראות כדי להבין!

20131201-230822.jpg

20131201-230913.jpg

כסא ישן נצבע בגוון רענן

IMG_8866

יש לי עוד המון המון עבודה, אפילו לא העברתי הכל, אבל כבר התחלתי לעבוד בסטודיו החדש, לקוחה ראשונה עם שגיא מתוק ביותר, עשתה סיפתח, והפריט הראשון שתפרתי היה זה 🙂

20131201-230847.jpg

תיקון חולצה של 'הפועל',
כי לראשונה בחיי, נשארתי בלי חוט ומחט בבית 🙂

תודה, חמה גדולה ומחבקת למשפחה שלי, לבעלי, לאמא שלי, לאחים שלי, שעזרו ועדיין עוזרים, ולגיסות היקרות שלי שמאפשרות את זה.
זה לא מובן מאליו.
ולכם- המלייקקים והמפרגנים כאן, תודה! באמת באמת שהייתי זקוקה לחיבוק הזה!
כרגע עדיין אין פתיחה חגיגית, אני עוד בהתארגנות והסתגלות (בinstagram שלי, יש כמעט כל יום עדכון מהשטח 🙂 ),
אבל, אם בא לכם לקפוץ, תרימו טלפון ובואו לביקור בתיאום!

להתראות,
אני.