כל אחד הוא אור קטן

בחג הזה בחרתי להאיר את עיניכם עם פוסט אורח, של אורחת איכותית במיוחד- טלי אהרון.

את טלי הכרתי במסגרת הבלוגריות הכפרסבאיות. בינתיים, הבלוג העירוני גווע (בחסות העיריה), אבל אנחנו זכינו בחברות חדשות- איכותיות, רציניות, חכמות ומוכשרות.

טלי כותבת תוכן וגם מנחה, מלמדת ומלווה. אם אתם מרגישים שאתם צריכים לדחוף למעלה את עצמכם/ האינסטרגם/ הפייסבוק או כל אחד מהנכסים הדיגיטלים שלכם- היא הכתובת. תעקבו אחריה, (אני אוהבת במיוחד את עמוד הפייסבוק) כל פוסט מביא איתו ערך מוסף, והקורסים- מלאי תוכן מדוייק וברור, מנסיון.

ולא רק הפוסטים המקצועיים.

השבוע קראתי פוסט אישי מאוד שטלי כתבה לכבוד יום העליה שלה. הפוסט הזה כל כך ריגש וטילטל, שיומיים הסתובבתי בתחושה שאני חיה בבועה.

הבנתי שבטח יש לא מעטים כמוני ושהפוסט הזה חייב להיחשף כמה שיותר, כדי להאיר לנו את הקושי של האחר והשונה, שנלמד להיות קצת יותר טובים ומקבלים, במיוחד בתקופה ההזויה הזו.

יש לי עוד הרבה דברים טובים להגיד על האשה המקסימה הזו, אבל אני עוצרת, כי תיכף תבינו לבד וגם… כי היא שכנה ועם שכנים לא מסתבכים 🙂

קחו נשימה, בבקשה:

היום לפני 30 שנה עלינו ארצה.

חשבתי מה אוכל לכתוב על תקופת חיים כה משמעותית והחלטתי לגבש רשימה של 7 דברים שעיצבו את נע שאני בחלוף 30 שנות עלייה לישראל.

• בושה:

בילדותי התביישתי הרבה.

בהתחלה התביישתי לדבר עברית,

אח"כ על איך שנראיתי ובעיקר ממה שלבשתי.

הוריי עבדו קשה בכדי שיהיו לי מורים פרטיים וחוגים לאורך כל ילדותי אך לא הייתה להם אפשרות לרכוש עבורי בגדים חדשים.

בדיעבד, הבנתי שאף ילד עוד לא גדל להיות "פגום" בגלל שלבש בגדי יד 2,

ילדים שגדלו ללא אהבה ותמיכה בבית לעומת זאת, כן.

• "דירה להשכיר" / לאה גולדברג:

עלינו היישר למרכז העיר חולון, לא בדיוק אזור עולים "קלאסי" באותה התקופה.

הייתי העולה החדשה היחידה בכיתה וכנראה גם בכל בית הספר.

מצד אחד, זכיתי כבר בגיל 6 לדעת ש"כל הרוסיות (וגם אני) עוסקות במקצוע הוותיק בעולם" (עליתי מאוקראינה אבל מה זה משנה),

אך מצד שני, יצא שזכיתי במורה פרטית לאורך כל השנה:

היא הייתה מוציאה אותי משיעורים בכיתה והיינו מבלות שעות בספריית בית הספר, לומדות קריאה ואוצר מילים.

את הספר "דירה להשכיר" של לאה גולדברג הצלחתי לקרוא בעצמי אחרי חודשיים של תרגול אינטנסיבי ועד היום הוא זכור לי כספר הילדות האהוב עליי ביותר.

• ביקורת עצמית:

בכיתה ג' עברנו לאזור אחר בעיר ונאלצתי להחליף בית ספר,

גם הפעם, הייתי העולה החדשה היחידה בשכבה ומכאן שהייתי סוג של "עוף מוזר".

בבניין מגורינו התגוררה משפחה עם 2 אחיות שדי אימצו אותי אל חיקן,

לראשונה בחיי היו לי חברות לשחק איתן למטה מידי יום אחרי סיום שעות הלימודים.

בכל פעם שחזרתי הביתה לאימי עם ציוני מבחנים כמו 90 או 95, אימי הייתה אומרת לי שאם הייתי מבלה פחות בחוץ כמו ילדה חסרת בית – אולי הייתי מצליחה להוציא ציון טוב באמת וסופסוף להשתלב.

עד היום הביקורת העצמית הגבוהה מלווה אותי 24/7.

מצד אחד, אני חבה לה הרבה מהישגיי בחיים,

ומצד שני, לומדת לגלות חמלה עצמית, ובעיקר מקפידה שלא להשרישה בקרב בניי.

• שמות ומכות:

בכיתה ה' עברנו שוב לשכונה אחרת בחולון וכך נכנסתי לבית ספר חדש.

את הילדות בכיתה נורא הצחיקו הבגדים שלי ובעיקר העובדה שאימי אינה דוברת עברית.

כשהקניטו אותי לראשונה בנושא אל מול כולם באחת ההפסקות, חנקתי את הדמעות ועמדתי שם באמצע המגרש זקופה, לא העזתי לבכות מול כולם אך גם לא היה לי ממש מה לענות בתגובה.

כנראה שזה ממש עצבן אותן כי מיום למחרת ועד תום כיתה ו' (ובית הספר היסודי בעצם) חטפתי מכות על בסיס יומי.

בקיץ שבין כיתה ו' לז' עברנו מחולון לאשדוד.

"הרמתי את הראש" ונשבעתי לעצמי שלעולם לא אשתוק יותר,

ואכן כשנכנסתי לחטיבה החדשה באשדוד בכיתה ז' זה הרגיש כמו חיים חדשים.

אולי זה קרה כי שבוע לפני כן, החלפתי את שמי ל"טלי" ואת "אנה" שבמלא תמיד הייתה "אנה בננה"  סגרתי עמוק עמוק במגירה.

רק בשנות ה 20 המאוחרות שלי התחלתי לעכל, להשלים ולאהוב את הילדה שהייתה.

•   "פרחים שגדלים מעבר לגדר מסתעפים החוצה"

מרד נעוריי היה פנימייה חרדית בשכונת גאולה שבירושלים, מרחק הליכה ממאה שערים.

אומנם עלינו ארצה כי אבי ז"ל חלם שאחותי ואני לא נחווה על בשרנו את גילוי האנטישמיות שחווה הוא בילדותו, אך בבית שלנו מעולם לא דיברו מילה על דת, מסורת או יהדות.

כשכולם בשכונה דיברו על ארוחת השבת האחרונה עם כל בני הדודים סביב השולחן או על חג שמתקרב וכל ההכנות שיש לבצע לקראתו, אני הייתי מתנחמת בעובדה שמתישהו בצהריי שבת, יחזור אבי ז"ל מעבודתו השנייה ואזכה לבלות בבית כששני הוריי נמצאים בו בו זמנית.

כנערה, נורא נמשכתי למסורת ודת בגלל העובדה הפשוטה שאלו נעדרו מביתנו.

שבתות וחגים סביב שולחן חגיגי בבית מדריכות או מורות שאירחו תלמידות כמוני מהפנימייה היו גילוי עצום עבורי.

רעש הילדים, שיחות החולין ומזמורי החגים סביב השולחן ריתקו אותו גרמו לי להתאהב בדת.

למדתי בפנימייה שנה וחצי וזו הייתה תקופה מכוננת בחיי,

הייתי סקרנית וגם די חנונית, רציתי לדעת מה פירושה של כל הלכה, למה, כמה ומתי.

וכך יצא שחרשתי את כל פרשות השבוע, קראתי בשקיקה את כל כרכי שולחן ערוך (גם מה שלא אמורים לקרוא בגיל כזה), שיננתי את כל הדינים, ההלכות והמנהגים,

התרגשתי מסיפורים שזכו לפרשנויות שונות מבית הילל ובית שמאי והייתי מהופנטת.

מהר מאוד הפסקתי לחזור הביתה לשבתות, היה לי קשה לראות את הוריי צופים בטלוויזיה לאחר כניסת השבת ולאכול הייתי מוכנה רק מנה חמה או טונה מקופסת שימורים שרכשתי בדרך מהפנימייה.

באמצע השנה השנייה ללימודי, הגיעו הוריי לבקר אותי.

יצאתי לשוחח עם אבי ז"ל על ספסל מחוץ למתחם המגורים שהיה סגור לבנות ונשים בלבד ואימי בינתיים ארזה את כל חפציי בחדר.

כשיצאה מהשער אוחזת במזוודה התחלתי להשתולל ולאיים ש"אני לא הולכת איתם לשום מקום".

אך הייתי עוד ילדה צנומה ונמוכה משמעותי מאבי, שנעמד מולי נחוש בדעתו ואמר "את יכולה להיכנס לרכב לבד או שאני יכול להכניס אותך בעצמי".

השפלתי מבט ונכנסתי לרכב חנוקה מדמעות.

אחרי שבועיים בבית הסכימו לקבל אותי בתיכון שהיה מרוחק מאזור מגורנו (בכל זאת, אמצע שנת לימודים וזה).

אחרי שבוע הבנתי שאם אני רוצה להשתלב, מוטב שאמיר את החצאיות הארוכות והגרביונים במכנסיים.

מודה שעד היום נשארתי "דוסה" בהרבה תחומים בחיי.

במבט לאחור? מבינה שהכל טוב במידה ולעבור מקיצוניות לקיצוניות אינו דבר טוב.

הדת היא דבר יפה כל עוד היא לא מפרידה בין משפחות ובני אדם בפרט.

כתלמידה בפנימייה חלמתי על בקרי שישי עמוסים בבישולים, ילדים קטנים שרצים לי בין הרגליים כשברקע ניצב לו שולחן גדול וערוך שרק מחכה לכל בני המשפחה והאורחים שיגיעו בערב.

מודה שכיום, ימי שישי כאלו הכי מרגשים אותי.

• ריח של חדש:

בגיל 15 התחלתי לעבוד.

הייתי מורה פרטית לעברית (סגירת מעגל או לא? 😉 ) , אנגלית וחשבון לילדי כיתות א' עד ו' ובמקביל הייתי מלצרית ומארחת בבית קפה בחוף הים באשדוד.

הדבר הראשון שרכשתי בכסף שהרווחתי היו בגדים, והרבה.

התאהבתי בריח הזה של בגד חדש והתרגשתי לגזור את הטיקטים מהבגדים השונים.

ככל שאני נזכרת בתחושה, מבינה שדי התמכרתי לדבר.

מודה – זה לא עבר לי עד היום.

• על שוני ושווי

בילדותי הרגשתי הרבה פעמים שקופה.

בכיתה, במגרש המשחקים, בשכונה…

אולי זה כי המשפחה שלי הייתה מעט שונה בנוף,

אולי כי מעולם לא לבשתי בגדים שהיו באופנה,

אולי כי היו טיולים או פעילויות מסוימות שהוריי לא יכלו להרשות לעצמם שאשתתף בהם.

היום כאמא, אני מלמדת את בניי מגיל 0 שכולנו שונים וכולנו שווים,

איתן הבכור שלנו אורז ומחלק לצד אביו מגיל 3 מארזים לחיילים בודדים,

ובכל יומולדת או חג בו מחלקים מתנות, הוא בוחר מיוזמתו לשים בצד 2-3 מתנות לילדים ש"אין להם".

ואם יש ילד חדש בגן או מישהו שצוחקים עליו הוא ייגש אליו ויזמין אותו לשחק עם חבריו.

אני חושבת שזה קורה כי אני מדברת אתו בפתיחות על הילדות שלי כעולה חדשה, אך בעיקר מכיוון שאני ואישי מאמינים שהכל מתחיל מהבית.

הילדים שהתייחסו אליי כך בבית הספר לא היו ילדים רעים.

פשוט אף אחד לא דיבר אתם בבית על סובלנות וקבלת האחר.

היום, בחלוף 30 שנה מיום עלייתנו ארצה, ובכל יום מחדש, אני מברכת את הוריי על הצעד שעשו, מעריכה אותם על כל הקשיים שעברו בדרך ומודה על הזכות שנפלה בחלקי לחיות כאן את חיי ע"פ השקפותיי ואמונותיי ובעיקר על הזכות להקים ולגדל פה משפחה.

אז … יום עלייה 30 שמח, ממש מעניין מה אכתוב ביום עלייה ה 40 ובאיזו פלטפורמה זה יהיה.

תודה שקראתם אותי!

טלי אנה

וגם אותי!

עכשיו אתם בטוח רוצים עוד קצת מטלי-

המועדון הדיגיטלי בפייסבוק: https://www.facebook.com/Hamoadonhadigitaly
אינסטגרם: https://www.instagram.com/talyaharon_digital_club/

מדריך מתנה עם 50 רעיונות לתכנים + דפי תכנון ל 12 חודשים: https://bit.ly/2YIR4n1

שיהיה חורף שמח ובריא,

אני.

עושה מהקורונה מקרונים

מסתבר שמכל מצב, ניתן להפיק את המירב.

גם עכשיו…

אל תדאגו, לא אתן כאן מתכון למקרונים (שתתחילו להכין עכשיו ויהיו מוכנים כשהמגפה הזו תהיה מאחורינו…) רק הצצה לצבעוניים והמתוקים החדשים שלי.

בחודשים האחרונים (עוד לפני המגפה ההזויה הזו… ) התפנה לי המון זמן. ה'גוזלים' שלנו פרחו מהקן (לעת עתה), ואני נותרתי עם תחושה משברית קלה

וגעגועים.

המשפחה החדשה שלי

 

כדי לא לשקוע לתוך זה, החלטתי לפצוח בפיתוח תחביבים חדשים, ובהרחבה והעמקה של תחביבים ישנים. אם אתם לא בטוחים שתחביבים טובים לכם, ממליצה להקשיב לפרק הנפלא הזה בפודקאסט 'שפכטל' שאני אוהבת במיוחד.
אז איך פצחתי בתחביב חדש?!

כדי למקד את עצמי בתקופות שאני יותר מפוזרת רגשית, הדבר הראשון שאני עושה הוא- סדר!

למדתי את זה בבית- כדי שיהיה סדר בראש חייבים שיהיה סדר מסביב – מתחילים מהמדפים, ממשיכים למגירות ולארונות 🙂

ואז מצאתי את…
הצפרדע של סבתא

הצפרדע של סבתא שהתחילה את הכל

 

כשהייתי ילדה, סבתא שלי, סבתא אולגה האהובה, היתה סורגת לנו בובות קטנות ומצחיקות שהמציאה בעצמה. את הבובות היא סרגה ביד חופשית, מסוודרים ישנים שפרמה, עם עיני כפתורים שהושמשו מבגדים ישנים.

בכל ביקור, היינו מקבלים 'יצירת מופת'. קצת עקומה, קצת מוזרה, קצת מצחיקה, אבל מלאה בהרבה, הרבה, הרבה- אהבה!

הנוסטלגיה הציפה אותי ונזכרתי, שכבר מליון פעמים (לפחות) הבטחתי לעצמי שביום מן הימים אלך לסדנת סריגה ואלמד אחת ולתמיד לסרוג בובות קרושה (אמיגורומי) -בובות מופלאות מחוט כותנה, סרוגות במסרגה אחת.

תכירו את חיים. מותק של ארנב.

 

מכירים את התירוצים שעוצרים אותנו?

אין לי זמן ללמוד, אין לי סבלנות ללכת לסדנאות, אני עייפה בערב, עסוקה בבוקר, קר לי, חם לי, יש שם אנשים, יש שם נשים… אין שם אויר, יש שם חיידקים 🙂 ו…אני בעצם יודעת לסרוג, לא?!

אז זהו, שלא. יודעת לסרוג קצת, אבל לא לקרוא הוראות ו… בטח ובטח שלא… לבצע אותן 🙂
מזל שניקיתי את הראש, מראש

פתאום, בהארה של רגע, הבנתי שאני יכולה ללמוד מהילדים שלי.

לא לסרוג, אלא איך ללמוד.

ה כ ל! הכל הם לומדים ברשת, גם דברים ממש הזויים, בחיי… ואם הם יכולים- אז למה לא אני?!

זה הסרטון הראשון שעזר לי ללמוד לקרוא הוראות וגם לרענן את הזיכרון, אם אתם בעניין, ממליצה להתחיל בקטן, לראות שאתם מתחברים ואז להמשיך…

למיטב ידיעתי, אני דור שלישי לסרגניות, אז התחלתי בשאריות שירשתי, וחשבתי שאמשיך עד שהן יגמרו, אבל את המתיקות הזו אי אפשר להפסיק 🙂

הפינטרסט שלי התמלא ממש מהר בבובות שאני רוצה לסרוג. אני קונה/ מוצאת/ מקבלת הוראות ומתחילה. כל פעם שאני נתקלת בהוראה לא ברורה- מחפשת בגוגל והגאון מסביר לי איך להמשיך 🙂

רעשנים סרוגים למתחילים (תינוקות וסרגנים)

 

אם אתם לא בענייני סריגה, אני בטוחה שאם תפתחו את ה'מגירות', תוכלו למצוא עניינים אחרים, שישמחו וירגיעו אתכם גם בימים הזויים… לא חייבים ללמוד, אולי לחזור למשהו שעשיתם בעבר.

לי אין סבלנות לקורסים ארוכים, בטח לא עכשיו ולכן לומדת כמו הילדים, באמצעות סרטונים בYouTube.

אם יש לכם סבלנות, יש קורסים חינמיים בעברית באתר שירות התעסוקה

קורסים במחירים צנועים ומגוון עצום של נושאים, אפשר למצוא באתר Umedy

תודה ליונית צוק (הבלוגריסטית) ואודיל רוזנפלד (מנחת הורים ועוד מלא דברים) שהאירו את עיני והמליצו על שני הערוצים האלה  (אגב -אצל שתיהן ניתן למצוא קורסים אונליין בתשלום).

ואני בטוחה שיש עוד המוני אתרים שאני לא מכירה.

 

כמה מילים מהלב, לסיום

בעשור האחרון למדתי להתמודד עם כל יום בעתו, לדאוג פחות, ממה שיהיה וממה שכבר היה. לעשות את המיטב ואת המירב שניתן בכל רגע נתון, ובעיקר לא לייסר את עצמי ממה שאין לי אפשרות לעשות ו/או לשנות.

זה לא אומר שאני שמחה כל הזמן, שאני לא מתגעגעת, שלא קשה לי. אבל אני משתדלת. אם מעניין אתכם להציץ ממה אני נהנית בימים אלה- אתם מוזמנים לסטורי ולהיילייטס באינסטגרם שלי, רמז מקדם: מדובר בשטויות 🙂

 

אם שרדתם עד כאן, כנראה שאתם ממש חברים,

אז אני מפיצה את המידע, קבל עם ועדה-

נועם עדיין באוסטרליה, לא חוזרת -מבחירה, היא במקום טוב, עובדת, מנגנת, קוראת, וממשיכה לחיות בנועם! ליאור בצבא ולא חוזר, אנחנו ממש מתגעגעים אבל לא דואגים.

 

הורים לחיילים שלא יודעים מה לעשות עם עצמם, אבל יודעים לקנות אונליין (מכירים מישהו כזה?!) ממליצה על משלוחים מהכוורת . כרגע יש חוסרים ואין אפשרות להוסיף כמה מילים, אבל זה הכי טוב שאפשר עכשיו.

 

ולסיום, אני מזמינה אתכן לקרוא את הרעיונות של החברות היקרות שלי, שיעזרו לכם להתמודד עם התקופה הזו- כל אחת בדרכה המיוחדת:

הדס וילף, מאמנת אישית ועסקית מציעה מספר דרכים לעזור בהתמודדות (וגם מדיטציה)

אורית פרי , פיתוח אישי, כותבת איך לנהל את הפחד ולבחור באופטימיות

מיטל אשכנזי פומרנץ, אדריכלית, נותנת טיפים ל'הגדלת' הבית בשלושה מישורים- פיזי, רגשי ווירטואלי

 

מאחלת לכולנו שנמצא קורוגע,
ושנצליח לראות את הטוב, למרות הקשיים האובייקטיבים.

אני.

הצמיד הישן של סבתא – הסיפור המלא

לפני המון המון שנים (48), כשההורים שלי התחתנו, אמא שלי קיבלה מתנה מחמותה- צמיד זהב.

לפי האגדה המשפחתית, הצמיד הגיע מפרס, אבל אני לא ממש בטוחה בזה….

בהתחשב בקשר ה'מיוחד' ששרר בין השתיים, לא נראה לי סביר שסבתא היתה נותנת לאמא שלי, את הצמיד הזה, אם באמת היה בעל חשיבות רבה למשפחה 🙂

מכיוון ששתיהן כרגע יושבות באותו מקום ביחד, פחות או יותר (בכל זאת הגיעו בשנתונים שונים 🙂 ), אני מרשה לעצמי לומר את האמת העירומה- הן פשוט לא יכלו לסבול אחת את השניה (ו…. יכול להיות שהתיאור שלי עדין מדי… 🙂 )

החלום של אמא שלי היה להתיך את הצמיד. אבל מכיוון שמאוד מאוד אהבה את אבא שלי- היא לא רצתה להעליב או להכאיב- היא פשוט גנזה אותו בכספת. אפילו לאחר פטירתו- לא הצליחה לשחרר ולבצע את זממה….

בשנת חייה האחרונה של אמא שלי, בילינו המון שעות ביחד. הרבה שעות משותפות – חלקן במחלקה האונקולוגית, חלקן בסלון ביתה, בכפר. ישבנו ביחד והיא סרגה, צבעה דפי צביעה ובעיקר בעיקר- חפרה (ולא, לא בגינה…).

באחד מימי ה'חפירות' היא אמרה לי שהיא חשבה על זה הרבה, והיא לא רוצה שנריב, שיהיה ברור מה כל אחד מקבל.

הבאתי דף ועט, והתחלתי לכתוב.

לא היה קל, אבל החלטתי לזרום וגם להתבדח, כדי ששתינו נשרוד את העניין בלי להתפרק…. וכדי שיהיה ברור- הצוואה האמיתית שלה כבר היתה חתומה וסגורה.

כאן דובר על המסמך האמיתי והחשוב לה באמת- המסמך שיציל אותנו ממריבות וסיכסוכים-

הצוואה האלטרנטיבית.

כל תכשיט וכל פריט שוייך לכל אחד מבני המשפחה, גם פינת האוכל, המקרר ו…. מקל הנוצות (בחיי) ולבסוף- הגענו לפריט האחרון ברשימה, גוש הזהב שהיא לא סבלה…. הצמיד הישן של סבתא.

ואז היא ביקשה ממני,

בקשה שידעה שלא אסרב לה.

אני, שכל כך אוהבת דברים יפים ובמיוחד לבבות… בטוח לא אוכל לסרב לבקשתה האחרונה- להתיך את הצמיד הכעור וליצור ממנו תליון לב לכל נכדה ונכד. מה אומר ומה אגיד- פולניות תמיד יודעות איך להפיק את המיטב מכל רגע בחיים ;ׂ)

לקח לי שלוש שנים לעבד ולעשות את זה. אבל בסוף זה קרה!

כדי שאהיה שלמה עם עצמי, החלטתי פה אחד (שלי), לא לזקק ולהתיך את הצמיד, אלא, דוקא לשמור על הייחוד שלו ולבקש לעבד את הזהב כמו שהוא, כדי לשמר גם את מורשת אבי.

לשמחתי מצאתי פרטנרית נפלאה למשימה- שזרמה איתי בתכנון, בעיצוב, בהתרגשות, ובביצוע שקלע בול למה שרציתי- ליר מזרחי. זו הזדמנות לומר תודה ע נ ק י ת! על שיתוף הפעולה!

ליר היא שכנה שלי (אין על הרחוב שלנו!!!!) ואני עוקבת אחרי העשייה שלה (כדאי לכם גם) הרבה זמן. בסטורי שלה היא מתעדת את תהליכי העבודה שלה וזה מרתק.

ליר הכינה 8 תליונים יפיפיים, לכל נכד אחד ו…. אחד בשבילי, כל אחד יחיד ומיוחד, ממש כמו הנכדים!

את התליון שלי היא חיברה לצמיד שקיבלתי מההורים שלי לכבוד איזה מאורע (שאני כמובן לא זוכרת מהו… 😉 )

לכבוד יום המשפחה, הכנתי לכל נכד כרטיס שעוצב עם אחד הדפים שאמא שלי צבעה, וסיפרתי בו את סיפור התליון בקצרה.

לכל כרטיס הוצמד תליון, שניתן לנכדים וניתן למשמר בידי הגיסות היקרות שלי.

ו… אחרי כל הפרוייקט הזה- ליר אמרה שנשאר עוד זהב מהצמיד. ראיתי את מה שנשאר, וביקשתי לשמור את העיבוד המקורי ולעשות ממנו טבעת, לחיילת המהממת שלנו, שהיא גם הנכדה הבכורה במשפחה.

הטבעת יצאה יותר יפה ממה שיכולתי לדמיין!

זה הפרט המקורי

וזו הטבעת המוגמרת

הפרויקט הזה עשה לי טוב! סגרתי מעגל, השלתי מעליי משימה, שהשתלבה מצויין עם התהליך המורכב שאני עוברת בדרך לשינוי תזונתי ומחשבתי ועוד אספר עליו כאן, מבטיחה (כבר הוכחתי ש….ירשתי גנים חפרניים, לא?! 🙂 )

וגם, ובעיקר, מילאתי בקשה אחרונה, שימרתי את המורשת המשפחתית והעברתי אותה הלאה, באופן מרגש.

ועכשיו- אני מפיצה את זה גם לכם. אין מאושרת ממני, שהקשבתי לקול הפנימי שלי, אזרתי אומץ ולא הקשבתי לקולות סביבי שחשבו  ואף אמרו- שאפשר היה לשמור את פריט הוינטאג' הזה עוד שנים במגירה- או לחלופין להתעשר ממכירתו 🙂

לילדים והאחיינים האהובים שלי, הסיפור המלא הובא כאן למענכם, מקווה שתיהנו ממנו בבוא העת 🙂

אמא, מקווה שאת מרוצה שם למעלה,

מתגעגעת המונים,

אני.

איזו מתנה הייתם נותנים לעצמכם?

שבת בבוקר, יום יפה.

אני מארגנת פינת עבודה בשמש, בעודי מתעלמת באופן נחרץ מהמאורעות שהתחוללו אמש במטבח והותירו אחריהם שרידים משמעותיים.

פותחת מחשב, נכנסת לWIX , האתר בהפוגה. גם הוא יצא לשמש…. אין מצב שאקפל את הזנב ואלך למטבח.

בכל זאת, התחייבתי ב#אתגרהשפיות של סמדר גולן (חפשו את האתגר ותהנו…)

אני וחברים, בשמש

ממתינה כמה דקות, מורחת לק, מרפרשת. כמעט הולכת לתלות כביסה ואז נזכרת ש….

הבלוג שלי בכלל לא בWIX…. הוא בוורדפרס…. 🙂
תובנה ראשונה: הקיפו את עצמכם בנשים מצמיחות, אם תשכחו לצמוח, הן כבר יזכירו לכן.

ואם כבר נשים מצמיחות- מוקדם יותר החודש, פירגנתי לי יום חברות (החצי השני קרא לזה: כנס מכשפות).

משעות הצהריים ישבנו בסלון, אכלנו ביחד, קשקשנו, חגגנו, התכרבלנו, שתינו, שוב אכלנו , הפעם מרק קישואים (החצי קרא לזה- עין של סלמנדה, אבל זה הכל -מקינאה…. 🙂 )

לקינוח, עלינו על המטאטאים שלנו והתעופפנו לערב מקסים, שרקחה עינת ספקטור הנהדרת.

אם אנסה להגדיר את עינת במילה אחת- השראה. ללכת אליה לסדנה- זה לשאוף רגיעה עמוקה פנימה, ישר ללב. הבלוג שלה 'מזמינים' מלא בתופינים ופנינים, היא יצירתית בטירוף, בכל תחום שרק תחשבו עליו והכל בטוב טעם וצניעות עד אין סוף.

הערב החל בהצגת יחיד 'הרוקמת' . סיפור משפחתי מרגש, מוצג על ידי אורלי ויסבורד והבעות הפנים שלה. מלבדם- שאר הדמויות הן בעיקר חישוקי ריקמה וזו חוויה מופלאה, של שמחה ועצב.

בקרוב יתקיים ערב נוסף כזה ואני ממליצה להעניק לעצמכן אותו (נכתב בלשון נקבה אבל באמת- שווה לכולם), כרטיסים אפשר להזמין כאן.

בסיום המופע, רקמנו מנדלות. כלומר, כולן רקמו, חוץ ממני (ועוד אחת… כן, כן, יונית…)

הייתי עייפה ורקמתי ממש מעט (כנס מכשפות הוא דבר מעייף…)

אחר כך המשכתי בבית, תוך דיווח מהשטח לחברות וקבלת עידוד ותמיכה 🙂

הן פירגנו במחמאות, אז העזתי לפרוץ גבולות, ולהפוך עיגול לריבוע

אחר כך חיברתי אותו לבד, ותפרתי נרתיק לחיילת המצטיינת שלנו

תובנה שניה: הקיפו את עצמכן בנשים יצירתיות, דעתניות ותומכות.

מכיוון שהשנה התחילה ככה, החלטתי להמשיך ולעשות לעצמי טוב- התחלתי תהליך שינוי תזונתי, אבל לא רק (עוד אספר על זה מתישהו)… כל מה שקורה סביבי, מחזק אצלי את התחושה שאני חייבת לעשות יותר בשבילי, בכל יום שאני כאן.

ממליצה על זה ממש.

כחלק מהטרנד, הכרזתי על חצילדת. כן. חצי יומולדת. בדיוק חצי שנה אחרי התאריך המקורי. ולמה?……….

כי היומולדת שלי ביולי. ובקיץ חם לי. אני בסבל נוראי. לא באלי לעשות כלום רק לשבת במזגן. וזו לא טעות בכתיבה. אם רק הייתי מצליחה (אולי אחרי השינוי התזונתי זה יקרה) הייתי נכנסת לתוכו עם מניפה ביד ויוצאת רק בנובמבר.

אז הצהרתי על זה די בשקט, ליד יפעת, חברה קשובה שזרמה איתי מכל הלב והשקיעה בהפקה.

פתחנו את הבוקר בארוחת בוקר קלילה, מתנות (כן, כמה….) הרצאה על האמנית יאיוי קוסמה (אמנית מרתקת!!!) ולסיום- ארוחת צהריים מפנקת וריצה קלה בגשם (הכי מתנה ליומולדת!!!)

בין המתנות, אחת מרגשת במיוחד- יצירת אמנות שנוצרה רק בשבילי, תוך שימוש בטכניקות מגוונות, וואו כמה התרגשתי!!!

אני מלכה, אמנית: יפעת לביא, 2019

ליפעת יש עמוד חדש בפייסבוק , וכדאי לכם לעקוב ולקבל השראה.

לשמחתי הרבה, יפעת סופסוף התחילה גם להנחות סדנאות מיקס מדיה ולהעביר את כל הטוב הזה הלאה, יש מספר סדנאות ב'מסטיקים', ממש בקרוב, ואני מתכננת להמשיך ליהנות.

תובנה שלישית: בכל מקום אליו תגיעו, תוכלו ליצור לעצמכן חברות טובות, בחרו את הקשובות והרגישות והמשיכו לצעוד עימן למקומות שווים.

זו התמונה שעליה מבוססת היצירה של יפעת

צילום: נעמה סגל איפור: סיגלית נוי

ואם כבר תמונה מ2019… אני מרשה לעצמי, רק כאן, בפינה הביתית שלי, להצטרף לאתגר העשור ולהוסיף תמונה שלי מ2009.

אני ב2009, נטולת ריסים, גבות וצבע, אך עם ניצוץ בעיניים וחיוך על השפתיים

תובנה רביעית: תהנו מהחיים, גם מהדברים שנראים לכם הכי הכי קטנים ושוליים.
תובנה חמישית: חברים זה החיים!

מוקדש באהבה לחבר הכי טוב ואהוב שלי ולגדוד החברות המקסימות והאהובות שנמצאות בליבי וסביבי בכל רגע, גם כשהן חושבות שלא.

שיהיה שבוע מעולה, משמח ומרגש,

אני.

חמישה טיפים לחופשה משפחתית מוצלחת

מקווה שהחגים עברו עליכם ברוגע, שהספקתם קצת לנוח בין ארוחה לחגיגה 🙂

אנחנו כן!

אני חושבת שעוד לא היה כזה דבר אצלנו…. כל החגים- התארחנו אצל משפחה וחברים שפינקו עד אין קץ!!! התאים לי בול למצב האנרגיות הכללי.

מלבד הארוחות והחגיגות, זכינו גם בחופשה משפחתית כייפית במיוחד, ליעד עלום, אך קסום 🙂

בדרך לאגם האדום

חופשה מותאמת לכיס

לשמחתנו, קרוב קרוב לליבנו, יש לנו סוכן נסיעות פרטי, שזכה לתואר (וגם למיתוג 🙂 ) 'מנור טורס'.

מאחלת לכם, שיהיה לכם גם אחד כזה בין החברים/ משפחה, שמתמחה במציאת טיסות זולות (מאוד) ליעדים שונים ומגוונים.

כשאני אומרת מגוונים- אני מתכוונת לזה.

מתישהו, בעידוד 'מנור טורס' כמובן, הבנתי שלא משנה לאן נוסעים, בכל מקום נמצא מה לעשות. חברה טובה, צחוקים, מנוחה, בילויים, אוכל טוב, מחירים נוחים, מה צריך הבנאדם יותר מזה?!

כל בנאדם צריך פפנאש. חייב!!!….

כך מצאנו את עצמנו, שני זוגות, עם כרטיסי טיסה לצפון מזרח רומניה, לעיר יאש/ יאסי.

למרגלות הארמון- שוק אוכל בעיר יאש

בעודנו חופרים וחוקרים מה יש לעשות בעיר- הסתבר לנו שגם 'הילדים' יוכלו להצטרף (ותודה לצה"ל ולמורה שרון שהביאונו עד הלום).

השמחה גאתה: כמה כיף שמצטרפים אלינו ארבעת הצעירים החכמים, המקסימים, השנונים (והרעבים 🙂 ) שגידלנו!!!

תיאום ציפיות

אמרנו שזו חופשה במקום צימר בארץ (אפילו שעלה לנו פחות…), שלא יצפו לגדולות ונצורות, ומצידנו, העמקנו את החפירה והחקירה.

מנזר אגאפיה

כי אם ה'ילדים' באים, יש לנו אחריות ומחוייבות, כדאי שהחופש יהיה קצת יותר מובנה: קצת רקע יהודי, קצת סיפורי שורשים מרומניה, אוכל מבית סבתא, טבע, נופים וכמובן – קניות.

קניון ללא קניות. ביקאז.

קראנו גם את הפוסט המצויין בבלוג המעולה 'רואה עולם' של מיכל מנור (למען הסר ספק, ולא שהיינו מסרבים 😉 אין קשר משפחתי בין מיכל ל'מנור טורס שלנו 🙂 ) מה לא לעשות כשמטיילים עם מתבגרים, שחידד לנו דברים שידענו והוסיף קצת חדשים. יאמר לזכות ה'ילדים' שהם כבר עברו את השלב הסורר- בורכנו בצעירים בוגרים, וזה היטיב עם כולנו מאוד!

נוף מפסגת ההר בפיאטרה ניאמץ

הכנת רקע- מסלול ואווירה

מצויידים בכל הטוב הזה, יצאנו לדרך! בנינו מסלול מגוון, בקוים כלליים, הפצנו בקרב החבר'ה שלנו, שידעו מה צפוי ויגידו אם משהו לא נראה להם, טרום הטיול.

שבוע לפני היציאה לחופשה, כל טייל קיבל שי צנוע וברכת שנה טובה ממשרד הנסיעות של 'מנור טורס'

אני מצרפת לכאן קובץ עם מידע כללי על האזור, וכן, קובץ עם הבחירות שלנו למסלול (שימו לב ללוגו 🙂 ולהערת השוליים 🙂 )

Iasi- general info תוכנית טיול רומניה2018
צ'ופרים ועוד צ'ופרים

בשביל הצחוק, האוירה וגם בשביל רעב קטן שצץ באמצע היום, דאגנו למשהו קטן בתיק כל יום.

צ'ופר זה גם…. לעבור במק דרייב, לאכול בפוד קורט בקניון (הס מלהזכיר מחדלים שכאלה בטיול מבוגרים), לשחרר לחדר כושר בעיירה רומנית שאתם לא מכירים…. לתת להם לחסל את כל משק הביצים של המלון אחרי אימון בוקר, בקיצור- תהיו יצירתיים ושחררו, כדי שירצו לבוא אתכם שוב 🙂
תקציב עצמאי

אנחנו לא בזבזנים/ בליינים גדולים בשיגרה וגם בחופשה. כשיוצא לנו 'לחפוש' עם ה'ילדים', אנחנו אוהבים לתת להם תקציב של כסף מקומי למהלך הטיול.

אמנם יש להם כבר כרטיסי אשראי משלהם, אבל לקבל מההורים זה מפנק וגם משחרר. שלא יהיו תלויים בנו אם בא להם לקנות משהו לעצמם, שיהיו להם עצמאות וחופש, ובעיקר- שילמדו מהי מסגרת תקציבית ולא יאבדו את עצמם לדעת. לנו זה עובד מצויין!

מה נותר לי לומר… בקרוב אצלכם!!!

וגם-

מועדים לשיגרה וחיזלוש קל,

אני.

מתנות קטנות לראש השנה

כזו חוצפה ישראלית יש לשנה העברית הזו, להצמיד ככה את הראש לזנב!

אולי זו הדרך הקצרה שלה להוביל אותנו להיות לראש ולא זנב, באמת שלא הבנתי את הראש שלה…

אני שואלת אתכם בכנות, נראה לכם הגיוני שהיא מצמידה לנו את ראש השנה לזנב של החופש הגדול???

עזבו את החופשות, ההתאקלמות של הילדים וכל הבלגן הזה… מי יכול להספיק להתארגן לחג בשבוע אחד וכשעדיין כל כך לוהט ומתיש???

כדי להקל על כולנו (וגם בגלל שאפשר לעשות את זה בבית במזגן) אספתי כמה רעיונות למתנות קטנות, שתוכלו להכין/ לקנות לאורחים שלכם, מבעוד מועד.

הזמנתי ברשת שקיות פס סגור בצורת צנצנות. אחרי קצת התלבטות במה למלא אותן, החלטתי לנסות משהו חדש ודל קלוריות- מיני ערכות יצירה: כרטיסיות קטנות, צבעי עפרון קטנים, מדבקות וקישוטונים לחג והנה לכם ערכת תעסוקה לגמדי הבית בערב החג.

וכמובן שממש מתבקש- למלא את הצנצנות האלה במשהו מתוק לחג, אז קצת שוקולדים שיתאימו לשנה החצופה שלנו: דג (כי לא נשכח לה את ההצמדה של הראש לזנב), דבורה, שיהיה מתוק, ברכת אושר, בריאות ואהבה! ושתהיה לכולנו שנה מלאה בכל טוב!!!

את ברכת הבריאות- הדפסתי על דף מדבקה וחתכתי עם פאנץ' בקוטר 1.5 אינץ', שהוא בול בקוטר של מטבע שוקולד.

אחרי שהתאמצתי לי, גיליתי ש…. 'נשיקה בהזמנה' יצאו עם מדבקות הורסות ואפשר להזמין אותן בדיוק בגודל הנדרש למטבע שוקולד…

וידאתי עם ה'נשיקה', והגודל המתאים למטבעות שוקולד הוא בגליון שמכיל 24 מדבקות… אני כבר רואה שתהיה פה חגיגה!!!

כאן בתמונה, המטבעות בתוך קופסת פח משגעת של הפולניה האהובה עליי, שהתחדשה גם היא במוצרים עם אמרות חדשות-ישנות, אהובות ומוכרות.

כשנכנסתי לבחור לי מדבקות, גיליתי שיש גם גלויות יפיפיות, שאפשר להתאים באופן אישי… תחברו להן שוקולד והסתדרתם עם מתנה קטנה ויפיפיה!

ואם אתם מחפשים משהו שאפילו לא תצטרכו לארוז וגם יהיה לו ערך חברתי, ל'חיות של דודו' יש רביעיית מגנטים במארז, קטן ומתוק לשנה החדשה

ועוד משהו שתוכלו למצוא תחת כל עץ רענן (או מעולף, בשלב הזה של אוגוסט) רודה דבש, שהדבקתי עליו מדבקה בהקדשה אישית. הייעוד המקורי של המדבקות האלה, הוא סימון פריטים לילדים. אני הזמנתי עם ההקדשה שלי. נכון שהרעיון מדליק?!

ואפשר גם לשלב את רודה הדבש, או פריטים אחרים שתבחרו בתוך כרטיס ברכה.

מכינים לכרטיס 'שידרה' (שני קיפולים שעומקם כעומק הפריט) חורצים שני פסים להשחלת הפריט, והנה לכם- שנה טובה משודרגת, או כרטיס הושבה עם ברכה אישית

ואפשר גם עם גפרור. אני הזמנתי כאן עטים בצורת גפרור, כי בא לי שתהיה שנה מדליקה ומלאה בניצוצות של אהבה ועשייה.

אהבתם?! אתם מוזמנים להצטרף לעוקבי הבלוג, להשאיר תגובה, לשתף או לצפות ברעיונות נוספים  למתנות קטנות, שכתבתי עליהם בעבר.

שתהיה לכולנו אחלה שנה,

שנהיה לראש ולא לזנב,

והכי חשוב- שיגיע כבר הסתיו!!!

אני.

 

 

איך להתכונן לחופשה חלומית בפרובנס

אתם בוודאי חושבים – 'זה אחד מהדברים שאני מוכן אליהם בכל רגע נתון….'  אז זהו, שאני, כנראה….לא 🙂

כשהמשפחה המורחבת תכננה חופשה בפריז ובפרובנס, כולם היו נרגשים מאוד, ואני…. על אף ההתרגשות הגדולה, הייתי טרודה.

ככה זה בפולניה, גם כשמקבלים בשורה טובה, מגיבים ב… "אוי, זה נפלא!" – חייבים לדאוג גם כשיש דברים טובים….

המוני מחשבות התרוצצו אצלי בראש, שיחקו תופסת עכברים: איך יהיה? איך נסתדר? מה יהיה? כולנו באותו בית? 11 בני משפחה? ומה עם הפרשי הגילאים ותחומי העניין…. איך נמצא מסלולים שיתאימו לכולם? האם אצליח לזרום? להתפשר? מי יבשל? מי יארגן?

 

בקיצור, אכלתי לעצמי את הראש בתיאבון רב מאוד, השאלות הציפו אותי ולא נתנו מנוחה, בשורה התחתונה, ממש תהיתי- האם עוד נוכל לסבול אחד את השני כשנחזור 🙂

למען הספר ספק- ידעתי שאני חלק לא פשוט במשוואה הזו- אני לא ישנה מספיק, מתעייפת מהר, חסרת סבלנות, לא אוהבת להתפשר ולוותר ובעיקר- רגילה למרחבים השקטים שלי.

כשהשאלות (והתשובות….) הפריעו לי יותר מדי, החלטתי לשנות להן כיוון, ולהתחיל להתעסק בדברים שאני באמת מבינה בהם, שהתשובות אליהם ברורות, ידועות ופשוטות!

ומה פשוט לי?

לעשות קצת קניות (בכל זאת קניינית בדימוס…) , לפנק ולהעלות חיוך על פני הסובבים, וכולם  כבר יודעים שחיוך פותר משברים 🙂

החלטתי  (על דעת עצמי, כמובן) להיות רכזת צ'ופרים של הטיול 🙂 , התייעצתי עם חברות, אספתי רעיונות, ויצאתי לדרך. זה הזמן לומר תודה לחבר'ה שלי שהיו שותפים לסוד, לטרפת ולהבאת החבילות מהדואר 🙂

בדרך כלל אני אוהבת לבצע את הקניות שלי בכפר סבא עירי, אבל מכיוון שהפעם הייתי מאוד מדוייקת, ו'הכינותי מבעוד מועד' 🙂  רוב הקניות בוצעו ב'אליאקספרס', ולאט לאט המלאה לה מזוודה בהפתעות (אם אתם כבר מרימים גבה לגבי קניות ברשת, אתם חייבים להכיר את רעותיקנילי!)

הרכישה הראשונה, חותמת מותאמת לאירוע- שמיתגה את רוב הפריטים, בחגיגות המוקדמות וגם את רוב ההפתעות

וזו התוצאה:

בשדה, בעודנו עומדים טרוטי עיניים בתור להפקדת המזוודות, חולקו לכל בני המשפחה תגיות מזוודה מוזהבות, שהקלו על איתור כל המזוודות בהמשך הטיול והזכירו לנו את מטרת הטיול- חגיגת חתונת הזהב של סבא וסבתא.

כשהתמקמנו במטוס, כדי שלא נבזבז זמן (וגם כדי לרוקן את המזוודה שלי לטובת קניות עתידיות) כל אחד קיבל ערכת יומן מסע. הערכות נארזו בנרתיקי נסיעות קטן עם גימורים מוזהבים ותליון מגדל אייפל,  והכילו כל מה שצריך (וגם מה שלא) כדי לתעד בכיף.

וכך קרה, שמגדל אייפל טס לפריז, בטיסה סדירה, כאחד האדם.

במהלך הטיסה- הזוג הצעיר קיבל מארז נשיקות ושוקולדים מוזהבים, סתם ככה בשביל הכיף (ובשביל הנכדים) 🙂

כשהסתובבנו בפריז,  נשלפו מהתיק סימניות עדינות וענוגות של מגדל אייפל

ברכבת- חטיפי אנרגיה שיהיה כוח להמשך וגם ערכות צביעה קומפקטיות

בעת איסוף הרכבים-  קליפס להצבת הסלולרי בזמן הנהיגה

כדי שנרגיש בבית- כשהגענו לאחוזה בפרובנס, כל אחד קיבל זוג נעלי בית ומשימה-

לגלות למי הן שייכות על פי הכפתורים שעליהן

בלילה לפני השינה- נשיקת לילה טוב קטנה

לפני היציאה לשוק, סל עם כמה מילים לחיזוק (לא בשבילי, אני כבר מחוזקת 🙂 )

אחרי שבוע של בילוי משותף, חולקו לכל הנוכחים 'ממו מחמאות' ושוב- משימה: לכתוב מחמאות לכל בני המשפחה, ולחלק אותן באהבה

באחד מהרגעים שבהם היינו זקוקים למשהו מתוק….

(קופסאות בצורת מקרונים עם סוכריה בתוכם) 🙂

בערב לפני טיסת החזרה- שקיות אריזה ולצידן איחול- שהכל ידחס למזוודה בקלות 🙂

כן, כולם היו זקוקים לברכה הזו עם כל ההפתעות והשטויות שחולקו להם, והעניקו לי

יתרון יחסי -מזוודת הפתעות מרוקנת 🙂

בטיסה חזרה (שכחתי לצלם), באופן סמלי, חולק פסק הזמן משפחתי, לכבוד פסק הזמן שלנו שהסתיים במתיקות רבה.

לסיכום , חייבת לומר, שעל אף האתגרים, חזרנו שמחים, כולם עדיין מדברים איתי (היו ממש סבלניים), הקשר יותר מבוסס ומלא בהבנה וקבלה.

ומעניין לעניין, מכיוון שבהנאות, התארגנות והתכווננות עסקינן….

בבוקר יום ראשון הקרוב 24.12 תתקיים אצלי בכפר סבא סדנה (סודית) חד פעמית ויוצאת דופן. נותרו מספר מקומות מצומצם (יודעי דבר כבר התארגנו מראש…..)

הדס וילף ואנוכי, בבוקר כייפי של השראה ודיוק, שיאגד את כל החלומות, השאיפות, המחשבות והרצונות, הגלויים והנסתרים, לתוך לוח אחד יצירתי ומלא בשמחה, שילווה אתכם ב2018.

לרשותכם יעמדו כל חומרי היצירה שלי (ביניהם כמובן גם אלה שעשו עליה לאחרונה, במזוודת ההפתעות 🙂 ) ובמטבח יוגשו מיטב נשנושי הבית 🙂

מחיר הסדנה לקהל עוקבי הבלוג- 150 שח' במקום 180. קוד הקופון ישלח ישירות למייל שלכם.

פרטים נוספים בעמוד האירוע הרשמה מראש כאן, ואפשר גם אצלי!

נשתמע בקרוב,

אני.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מתנות קטנות

כשאנחנו מארחים בחגים, אנחנו אוהבים להניח במקום הישיבה, מתנה קטנה לכל אורח. בדרך כלל עם השם, וכך יש לנו גם כרטיסיות הושבה.

בטח אתם תוהים למה נזכרתי בזה בדיוק עכשיו, כשסופסוף הסתיימו להם כל החגים…

אז זהו…. שהחג הגדול מכולם מגיע ממש בקרוב…. החופש הגדול….

אמנם, חל עליי צו איסור נתינת מתנות למורות (סליחה, אבל ככה זה בגיל ההתבגרות)

ובכל זאת, יש סביבי תכונה רבה ולחץ לקראת סיום השנה — מה נותנים ואיך עושים.

מצד אחד, אני ממש שמחה לראות כמה מעריכים את המורות, הגננות והצוותים. מצד שני, לטעמי, אפשר לתת מתנות קטנות של תשומת לב, שלא יביכו את הצד המקבל, כאלה שאפשר לשתף את הילדים בהכנתן, וגם לא יהוו הוצאה גדולה, בדיוק עכשיו, לפני חודשיים של הוצאות מטורפות. תגידו לי אתם, מה יותר מקסים מהכרת תודה של ילד?!

איכשהו, הפרפרים והמתיקות שליוו את בוא האביב, ממש מתאימים בעיני לפרישת הכנפיים של המורים, והיציאה לחופשה…

אז מה עושים ואיך? כל אחד יכול, ובמיוחד הילדים.

בפסח אלה היו שוקולדים אישיים, אפשר להשתמש ב'ספלנדיד' אני קניתי שוקולדים משודרגים ב'פרידלנד', כפר סבא.

הכנתי לכל שוקולד עטיפה, מנייר עם טיפת ברק. עליו הצמדתי תגית עם שם , אפשר לכתוב על וואשי טייפ, אפשר על תגית מוכנה או על מדבקה על מדבקה, כל אחד בהתאם ליכולות היצירתיות שלו, ובהתאם לעיצוב השולחן.

כדי לתת מתנה לאיש צוות, מכינים כזה, אבל קצת יותר גדול.
קונים חפיסת שוקולד איכותית, מסירים את עטיפת הנייר החיצונית, ונשארים רק עם עטיפת הכסף. מכינים נייר בגודל העטיפה המקורית, כזה שיקיף את טבלת השוקולד ועוד קצת כדי להדביק. נותנים לילדים לצייר או לכתוב הקדשה, עוטפים, מורחים פס דבק מאחור.

כדי לתת טאצ' חגיגי, אפשר לעטוף בצלופן שיתן ברק, או להוסיף סרט ומדבקה. אנחנו הוספנו סימניה עם ברכה, שתשאר גם אחרי שהשוקולד יעלם 🙂

כאן בתמונה, הפרפר באדיבות הצייר המתוק: תומר חן.

את הסימניה הצמדנו לגב האריזה, כדי לא להאפיל על הפרפר ההורס

 

ילדים גדולים יותר יכולים להכין עטיפה מעוצבת בסגנון סקראפי, או כזו שעיצבו בתוכנת עיצוב.

השי הצנוע השני, הוא פרפר merci.

בחג, הפרפרים הונחו על הצלחות לאורחים המקסימים, את הפרפרים גזרתי מניירות מדוגמים. קיפלתי לשניים וגזרתי חצי פרפר סימטרי, עם שני חריצים שלתוכם הושחל השוקולד.

אחר כך גיליתי, שאפשר לקצר את התהליך עם פרפרים מוכנים, קנויים. שימו לב רק שהמרכז שלהם מספיק רחב, ואפשר יהיה לעשות בהם שני חריצים. הפרפרים הספציפיים האלה, מיוצרים על ידי חברת דורנת. הזמנתי מהאתר, אבל אני חושבת שאפשר להשיג בחלק מסניפי צומת ספרים, או חנויות החד"פ.

כדי לתרגם למתנת סופשנה, גזרנו פרפרים משקף, אפשר גם בריסטול אבל השקף עמיד, דו צדדי והשוקולד לא יחמוק ממנו. אפשר לשרבט בטוש לשקף, להדביק מדבקות צבעוניות, וואשי, מה שיש בבית.

ככה עושים עם וואשי: מדביקים פסים צמודים על פיסת שקף

 

מקפלים לשניים וגוזרים צורת פרפר. אפשר ביד חופשית, אפשר לצייר קודם (אני לא רוצה לשמוע קיטורים בקהל, יש לכם לצייר רק חצי פרפר…. 🙂 )

שני חריצים במרכז, כשהפרפר מקופל, כמה מילים מחממות לב, משחילים שוקולד וזהו!

אפשר להשחיל מאחור שיפוד ולצרף לעציץ קטן

אם הילדים יצירתיים במיוחד, הם יוכלו להכין מובייל קטן עם חרוזים צבעוניים, פעמונים…  אנחנו השחלנו בקצה ארטיק שפירקנו ממחזיק מפתחות שקנינו ב'משו'.

מתנות שאני תופרת בימים אלה, תוכלו לראות בעמוד הפייסבוק שלי, ממש כאן

תהנו מיוני, כל עוד הוא כאן 🙂
אני.

 

 

 

 

 

 

איך להכין שולחן מתוק ולהשאר בחיים

כמו שהבטחתי, הפוסט הזה יוקדש ל'מיתוג" אירועים בקלות והכי חשוב- בהנאה!

כבר תקופה שאנחנו, בנות המשפחה (הידועות גם בשם הרשמי : 'הקוזינות'), עושות לנו מפגשי גיבוש, כל פעם אצל מישהי אחרת, כל פעם עם ערך מוסף (סדנה, הרצאה, ארוחה מפנקת וכד'). כך אנחנו גם נהנות וגם מעמיקות את הקשר, מתייעצות, מקטרות, מרחיבות אופקים וחשיבה ובעיקר מטפחות לנו את המשפחה הלא מושלמת שלנו בליווי צחוק.

הפעם, לכבוד יום ההולדת של האחיינית האהובה שלי, נפגשנו כדי ל'מתג' את האירוע. על הדרך, הכנו גם כמה מתנות קטנות לפסח, ואני חייבת לומר שעפנו על זה, ומקווה שגם אתם תהנו!

הכנו נשיקות, אבל גם, קיצרנו תהליכים, והשתמשנו בחומרי גלם קנויים. בסיבוב קצר בסופר, אותרו כמה פריטים שהקלו מאוד על המלאכה, לנו נשאר רק לשחק ולהרכיב!

ותאמינו לי, שגם אלה שאין בהן אף פעם חדוות יצירה (ואני מקווה שיאהבו אותי גם אחרי הפוסט הזה…) נהנו מהעשייה הזו מאוד!

קרדיט צילום: אריק

מה צריכים?

סביבה תומכת 🙂

וגם:

צימקאו לבן, עוגיות קטנות, מטבעות שוקולד, מרשמלו עם שטח פנים רחב, קיסמים, שקיות זילוף חד פעמיות.

איך עושים?

מרתיחים מים ומוזגים לספל

מכניסים לשקית זילוף מספר מטבעות צימקאו (אנחנו קונים ב'אבלין' בכפר סבא, שימו לב שאתם קונים משהו איכותי, יש כל מיני סוגים, גם של שקיות וגם של צימקאו)

מניחים את שקית הזילוף בתוך הספל עם המים הרותחים (שימו לב שהמים לא נכנסים לשקית, אם זה מאתגר,אפשר לקשור את החלק העליון של שקית הזילוף, או לחילופין, לשים את שקית הזילוף בתוך שקית ניילון של סנדוויץ, ואז להכניס למים.

ממתינים שהצימקאו ימס, מוציאים את שקית הזילוף מהספל, מנגבים היטב במגבת (עדיף שתהיה יפה…. 🙂 )

גוזרים במספריים את הקצה של שקית הזילוף, ממש פתח קטן! ועושים את זה כשהקצה פונה כלפי מעלה, אחת הצימקאו מיד מתחיל לטפטף.

זהו, אפשר לצאת לדרך! לוקחים דף טרנספר (אנחנו קונים את היפיפיים והאיכותיים של 'נשיקה בהזמנה')  ומתחילים להזליף את הצימקאו המומס על הדף, מכסים את כל ההדפס.

אני ממליצה לעשות כל פעם שורה אחת 🙂 , להתחיל ממה שרחוק מכם ולאט לאט להתקרב.

על כל עיגול שמזליפים, מניחים מה שרוצים… שוקולדים, עוגיות, מרשמלו וכד'. אם נוצרת לכם צפיפות על הדף, כי האלמנטים שבחרתם גדולים, תזליפו לסירוגין.

הנה העוגיות שקניתי, והתאימו בדיוק לדף הנשיקות. שקית אחת (מחירה כעשרה שקלים) מספיקה לדף אחד ועוד קצת.

ממתינים מספר דקות, עד שהצימקאו מתקשה, במזג אויר חם, אפשר לשים במקרר למספר דקות, עד להתקשות.

מרימים את הפלא בעדינות, ומתלהבים!

נכון שאפשר לוותר על הקמח, החמאה, הביצים והאפיה????

ו… תהיו יצירתיים…. כאן למשל, הנחתי קיסם על הצימקאו, מעל הדבקתי מטבע שוקולד, והנה, קישוט לעוגה, קאפקייק או מגש פירות מפנק

ופרחי ממרשמלו ממותגים

חיברנו אותם וגם מרשמלו רגיל לקשיות שתיה, ונהיה לנו זר יפיפה!

קרדיט צילום: אריק

כדי לתת לכם חומר למחשבה, לקראת החג תוכלו להכין אותם כמתנה, קישוט, או שי קטן לאורחים…

לפסח, קניתי עוגיות אביב של פפושדו, מרציפן ומטבעות שוקולד מריר (מתאימים גם לטבעונים) וגם שוקולד מחולק לקוביות. ואלה התוצאות:

וכעת נותר רק לארוז, תראו כמה שזה יפה, אפילו בלי מדבקות וסרטים…

שיהיה אביב שמח ויצירתי,

הקוזינות ואני.

גמד וענק

שוב הגיעה העונה הזו בשנה, בה חצי מדינה משחקת את המשחק!

גם אצלנו בבית, 50% מהמשפחה אמורה להפתיע ענקים (מדובר בצד הגברי והסורר של המשפחה…. הצד שגוזל ממני את כל הכיף וההנאה…)

ריכזתי את כל הקישורים לפוסטים בנושא, ששכחתי שכתבתי 🙂

רעיונות למתנות למשחק גמד וענק

עוד רעיונות להפתעות מגוונות

מתנות מתוקות לענקים

משלוח מנות בצנצנת

צנצנת מחופשת לקאפקייק

משלוח מנות בקופסת תמ"ל

והנה עוד כמה רעיונות חביבים:

בסיבוב מהיר בסופר, מצאתי מארז של מיני אוראו, אני בטוחה שזהו מזונם של גמדים, ואני בטוחה שכשהם רוצים לפנק את מי שהם אוהבים, הם מביאים לו משהו כזה…

אם אתם חושבים שהענק שלכם יעדיף משהו מסביבת הגידול הטבעית שלו, אתם יכולים להביא לו במבה של ענקים 🙂

אם אתם משקיענים…. תוכלו להעניק לגמד אוזן המן ענקית או לחילופין, אוזניים ננסיות…

מתכון לאוזני המן, תמצאו בפוסט הזה. האוזניים שלנו, ממולאות בשוקולד פרה נוגט, ובקינדר בואנו.

 

בתמונה כאן, משלוח של אוזניים בקופסת מתכת יפיפיה, מהקולקציה של 'הפולניה'.

גמדים בריאותנים יכולים להכין סלט פטריות לענק שלהם, הענקים שלי בבית אוהבים את סלט הארוחה הזה:

סלט חיטה ופטריות, באדיבות גלית

• 1 כוס חיטה מבושלת (לא מדי) במים ומעט מלח, מסוננת
• 1 בטטה חתוכה לקוביות וצלויה בתנור
• 2 כפות קוביות גבינה בולגרית
• 4-5 פטריות חתוכות
• חופן נדיב של 'עשב' קצוץ פטרוזיליה/ בצל ירוק או עירית

מערבבים את כל החומרים ומוסיפים את הרוטב-

• 3 כפות שמן זית
• 2 כפות חומץ בלסמי
• 1 כף סילאן
• מעט פלפל

בתיאבון!

ו…שניה לפני שנפרדים, אולי לכם יש תשובה לתהייה שלי מזה שנים- האם גמדים רק גרים בפטריות, או שהם גם אוכלים אותן???

חג שמח, מלא בצחוק ושמחה,

אני.