כל אחד הוא אור קטן

17 דצמ

בחג הזה בחרתי להאיר את עיניכם עם פוסט אורח, של אורחת איכותית במיוחד- טלי אהרון.

את טלי הכרתי במסגרת הבלוגריות הכפרסבאיות. בינתיים, הבלוג העירוני גווע (בחסות העיריה), אבל אנחנו זכינו בחברות חדשות- איכותיות, רציניות, חכמות ומוכשרות.

טלי כותבת תוכן וגם מנחה, מלמדת ומלווה. אם אתם מרגישים שאתם צריכים לדחוף למעלה את עצמכם/ האינסטרגם/ הפייסבוק או כל אחד מהנכסים הדיגיטלים שלכם- היא הכתובת. תעקבו אחריה, (אני אוהבת במיוחד את עמוד הפייסבוק) כל פוסט מביא איתו ערך מוסף, והקורסים- מלאי תוכן מדוייק וברור, מנסיון.

ולא רק הפוסטים המקצועיים.

השבוע קראתי פוסט אישי מאוד שטלי כתבה לכבוד יום העליה שלה. הפוסט הזה כל כך ריגש וטילטל, שיומיים הסתובבתי בתחושה שאני חיה בבועה.

הבנתי שבטח יש לא מעטים כמוני ושהפוסט הזה חייב להיחשף כמה שיותר, כדי להאיר לנו את הקושי של האחר והשונה, שנלמד להיות קצת יותר טובים ומקבלים, במיוחד בתקופה ההזויה הזו.

יש לי עוד הרבה דברים טובים להגיד על האשה המקסימה הזו, אבל אני עוצרת, כי תיכף תבינו לבד וגם… כי היא שכנה ועם שכנים לא מסתבכים 🙂

קחו נשימה, בבקשה:

היום לפני 30 שנה עלינו ארצה.

חשבתי מה אוכל לכתוב על תקופת חיים כה משמעותית והחלטתי לגבש רשימה של 7 דברים שעיצבו את נע שאני בחלוף 30 שנות עלייה לישראל.

  • בושה:

בילדותי התביישתי הרבה.

בהתחלה התביישתי לדבר עברית,

אח"כ על איך שנראיתי ובעיקר ממה שלבשתי.

הוריי עבדו קשה בכדי שיהיו לי מורים פרטיים וחוגים לאורך כל ילדותי אך לא הייתה להם אפשרות לרכוש עבורי בגדים חדשים.

בדיעבד, הבנתי שאף ילד עוד לא גדל להיות "פגום" בגלל שלבש בגדי יד 2,

ילדים שגדלו ללא אהבה ותמיכה בבית לעומת זאת, כן.

  • "דירה להשכיר" / לאה גולדברג:

עלינו היישר למרכז העיר חולון, לא בדיוק אזור עולים "קלאסי" באותה התקופה.

הייתי העולה החדשה היחידה בכיתה וכנראה גם בכל בית הספר.

מצד אחד, זכיתי כבר בגיל 6 לדעת ש"כל הרוסיות (וגם אני) עוסקות במקצוע הוותיק בעולם" (עליתי מאוקראינה אבל מה זה משנה),

אך מצד שני, יצא שזכיתי במורה פרטית לאורך כל השנה:

היא הייתה מוציאה אותי משיעורים בכיתה והיינו מבלות שעות בספריית בית הספר, לומדות קריאה ואוצר מילים.

את הספר "דירה להשכיר" של לאה גולדברג הצלחתי לקרוא בעצמי אחרי חודשיים של תרגול אינטנסיבי ועד היום הוא זכור לי כספר הילדות האהוב עליי ביותר.

  • ביקורת עצמית:

בכיתה ג' עברנו לאזור אחר בעיר ונאלצתי להחליף בית ספר,

גם הפעם, הייתי העולה החדשה היחידה בשכבה ומכאן שהייתי סוג של "עוף מוזר".

בבניין מגורינו התגוררה משפחה עם 2 אחיות שדי אימצו אותי אל חיקן,

לראשונה בחיי היו לי חברות לשחק איתן למטה מידי יום אחרי סיום שעות הלימודים.

בכל פעם שחזרתי הביתה לאימי עם ציוני מבחנים כמו 90 או 95, אימי הייתה אומרת לי שאם הייתי מבלה פחות בחוץ כמו ילדה חסרת בית – אולי הייתי מצליחה להוציא ציון טוב באמת וסופסוף להשתלב.

עד היום הביקורת העצמית הגבוהה מלווה אותי 24/7.

מצד אחד, אני חבה לה הרבה מהישגיי בחיים,

ומצד שני, לומדת לגלות חמלה עצמית, ובעיקר מקפידה שלא להשרישה בקרב בניי.

  • שמות ומכות:

בכיתה ה' עברנו שוב לשכונה אחרת בחולון וכך נכנסתי לבית ספר חדש.

את הילדות בכיתה נורא הצחיקו הבגדים שלי ובעיקר העובדה שאימי אינה דוברת עברית.

כשהקניטו אותי לראשונה בנושא אל מול כולם באחת ההפסקות, חנקתי את הדמעות ועמדתי שם באמצע המגרש זקופה, לא העזתי לבכות מול כולם אך גם לא היה לי ממש מה לענות בתגובה.

כנראה שזה ממש עצבן אותן כי מיום למחרת ועד תום כיתה ו' (ובית הספר היסודי בעצם) חטפתי מכות על בסיס יומי.

בקיץ שבין כיתה ו' לז' עברנו מחולון לאשדוד.

"הרמתי את הראש" ונשבעתי לעצמי שלעולם לא אשתוק יותר,

ואכן כשנכנסתי לחטיבה החדשה באשדוד בכיתה ז' זה הרגיש כמו חיים חדשים.

אולי זה קרה כי שבוע לפני כן, החלפתי את שמי ל"טלי" ואת "אנה" שבמלא תמיד הייתה "אנה בננה"  סגרתי עמוק עמוק במגירה.

רק בשנות ה 20 המאוחרות שלי התחלתי לעכל, להשלים ולאהוב את הילדה שהייתה.

  •   "פרחים שגדלים מעבר לגדר מסתעפים החוצה"

מרד נעוריי היה פנימייה חרדית בשכונת גאולה שבירושלים, מרחק הליכה ממאה שערים.

אומנם עלינו ארצה כי אבי ז"ל חלם שאחותי ואני לא נחווה על בשרנו את גילוי האנטישמיות שחווה הוא בילדותו, אך בבית שלנו מעולם לא דיברו מילה על דת, מסורת או יהדות.

כשכולם בשכונה דיברו על ארוחת השבת האחרונה עם כל בני הדודים סביב השולחן או על חג שמתקרב וכל ההכנות שיש לבצע לקראתו, אני הייתי מתנחמת בעובדה שמתישהו בצהריי שבת, יחזור אבי ז"ל מעבודתו השנייה ואזכה לבלות בבית כששני הוריי נמצאים בו בו זמנית.

כנערה, נורא נמשכתי למסורת ודת בגלל העובדה הפשוטה שאלו נעדרו מביתנו.

שבתות וחגים סביב שולחן חגיגי בבית מדריכות או מורות שאירחו תלמידות כמוני מהפנימייה היו גילוי עצום עבורי.

רעש הילדים, שיחות החולין ומזמורי החגים סביב השולחן ריתקו אותו גרמו לי להתאהב בדת.

למדתי בפנימייה שנה וחצי וזו הייתה תקופה מכוננת בחיי,

הייתי סקרנית וגם די חנונית, רציתי לדעת מה פירושה של כל הלכה, למה, כמה ומתי.

וכך יצא שחרשתי את כל פרשות השבוע, קראתי בשקיקה את כל כרכי שולחן ערוך (גם מה שלא אמורים לקרוא בגיל כזה), שיננתי את כל הדינים, ההלכות והמנהגים,

התרגשתי מסיפורים שזכו לפרשנויות שונות מבית הילל ובית שמאי והייתי מהופנטת.

מהר מאוד הפסקתי לחזור הביתה לשבתות, היה לי קשה לראות את הוריי צופים בטלוויזיה לאחר כניסת השבת ולאכול הייתי מוכנה רק מנה חמה או טונה מקופסת שימורים שרכשתי בדרך מהפנימייה.

באמצע השנה השנייה ללימודי, הגיעו הוריי לבקר אותי.

יצאתי לשוחח עם אבי ז"ל על ספסל מחוץ למתחם המגורים שהיה סגור לבנות ונשים בלבד ואימי בינתיים ארזה את כל חפציי בחדר.

כשיצאה מהשער אוחזת במזוודה התחלתי להשתולל ולאיים ש"אני לא הולכת איתם לשום מקום".

אך הייתי עוד ילדה צנומה ונמוכה משמעותי מאבי, שנעמד מולי נחוש בדעתו ואמר "את יכולה להיכנס לרכב לבד או שאני יכול להכניס אותך בעצמי".

השפלתי מבט ונכנסתי לרכב חנוקה מדמעות.

אחרי שבועיים בבית הסכימו לקבל אותי בתיכון שהיה מרוחק מאזור מגורנו (בכל זאת, אמצע שנת לימודים וזה).

אחרי שבוע הבנתי שאם אני רוצה להשתלב, מוטב שאמיר את החצאיות הארוכות והגרביונים במכנסיים.

מודה שעד היום נשארתי "דוסה" בהרבה תחומים בחיי.

במבט לאחור? מבינה שהכל טוב במידה ולעבור מקיצוניות לקיצוניות אינו דבר טוב.

הדת היא דבר יפה כל עוד היא לא מפרידה בין משפחות ובני אדם בפרט.

כתלמידה בפנימייה חלמתי על בקרי שישי עמוסים בבישולים, ילדים קטנים שרצים לי בין הרגליים כשברקע ניצב לו שולחן גדול וערוך שרק מחכה לכל בני המשפחה והאורחים שיגיעו בערב.

מודה שכיום, ימי שישי כאלו הכי מרגשים אותי.

  • ריח של חדש:

בגיל 15 התחלתי לעבוד.

הייתי מורה פרטית לעברית (סגירת מעגל או לא? 😉 ) , אנגלית וחשבון לילדי כיתות א' עד ו' ובמקביל הייתי מלצרית ומארחת בבית קפה בחוף הים באשדוד.

הדבר הראשון שרכשתי בכסף שהרווחתי היו בגדים, והרבה.

התאהבתי בריח הזה של בגד חדש והתרגשתי לגזור את הטיקטים מהבגדים השונים.

ככל שאני נזכרת בתחושה, מבינה שדי התמכרתי לדבר.

מודה – זה לא עבר לי עד היום.

  • על שוני ושווי

בילדותי הרגשתי הרבה פעמים שקופה.

בכיתה, במגרש המשחקים, בשכונה…

אולי זה כי המשפחה שלי הייתה מעט שונה בנוף,

אולי כי מעולם לא לבשתי בגדים שהיו באופנה,

אולי כי היו טיולים או פעילויות מסוימות שהוריי לא יכלו להרשות לעצמם שאשתתף בהם.

היום כאמא, אני מלמדת את בניי מגיל 0 שכולנו שונים וכולנו שווים,

איתן הבכור שלנו אורז ומחלק לצד אביו מגיל 3 מארזים לחיילים בודדים,

ובכל יומולדת או חג בו מחלקים מתנות, הוא בוחר מיוזמתו לשים בצד 2-3 מתנות לילדים ש"אין להם".

ואם יש ילד חדש בגן או מישהו שצוחקים עליו הוא ייגש אליו ויזמין אותו לשחק עם חבריו.

אני חושבת שזה קורה כי אני מדברת אתו בפתיחות על הילדות שלי כעולה חדשה, אך בעיקר מכיוון שאני ואישי מאמינים שהכל מתחיל מהבית.

הילדים שהתייחסו אליי כך בבית הספר לא היו ילדים רעים.

פשוט אף אחד לא דיבר אתם בבית על סובלנות וקבלת האחר.

היום, בחלוף 30 שנה מיום עלייתנו ארצה, ובכל יום מחדש, אני מברכת את הוריי על הצעד שעשו, מעריכה אותם על כל הקשיים שעברו בדרך ומודה על הזכות שנפלה בחלקי לחיות כאן את חיי ע"פ השקפותיי ואמונותיי ובעיקר על הזכות להקים ולגדל פה משפחה.

אז … יום עלייה 30 שמח, ממש מעניין מה אכתוב ביום עלייה ה 40 ובאיזו פלטפורמה זה יהיה.

תודה שקראתם אותי!

טלי אנה

וגם אותי!

עכשיו אתם בטוח רוצים עוד קצת מטלי-

המועדון הדיגיטלי בפייסבוק: https://www.facebook.com/Hamoadonhadigitaly
אינסטגרם: https://www.instagram.com/talyaharon_digital_club/

מדריך מתנה עם 50 רעיונות לתכנים + דפי תכנון ל 12 חודשים: https://bit.ly/2YIR4n1

שיהיה חורף שמח ובריא,

אני.

שנה שונה

17 ספט


נתחיל מזה שאני ממש שמחה שהשנה הזו עומדת להסתיים.

היא היתה שונה.

בדרך כלל יש לי נטייה לחבק שונות ולקבל באהבה, ובאמת, התחלנו בטוב, אבל היא קצת חצתה גבולות (תרתי משמע!!!)

כרגע המצב הוא כזה- אנחנו מסיימות את מערכת היחסים הלא קצרה הזו, בטעם, איך לומר- לא משהו…

כדי לשנות את הטעם, אני משתפת מתכון שישאיר טעם מתוק.

מטעמי שונות- דבש לא יהיה פה, אבל כן יהיה- מתכון לעוגיות שוקולד צ'יפס מהממות.

להמשיך לקרוא

התמכרות חדשה

12 אפר

התמכרתי.

תקופה לחוצה, בעתות משבר כולנו מתאמתים עם החולשות שלנו (אפילו המושלמים שבנינו…)

וגם אני. מודה.

אני לילך, ואני צופה סדרתית בסרטוני תפירת מסכות.

באמת!!!

מהרגע הראשון של המשבר, אני רואה עוד לפני צאת החמה סרטונים מכל העולם, בכל השפות, יוצרים בכל הגילאים, הצבעים המינים. זה מרתק, ממש אנתרופולוגי… כל אחד עם פתרונות שונים, גזרות אחרות, שיטות תפירה ומכונות מגוונות… בקיצור- תענוג 🙂

התחלתי ליישם (לתפור לצרכים אישיים ומשפחתיים בלבד) תפרתי מתרחבות,

מסכות תפורות

מתכווצות, מתקפלות, עם שרוכים, גומי היקפי, גומי לאוזניים

מסכה עם מקום לתחתונית

לגברים, נשים וטף

עם מקום לתחתונית או עם גשר לאף…

מסכה לאחיינית

אפילו היו לנו מצכות חגיגיות לליל הסדר!

לחיים!

 

הסרטונים שאהבתי במיוחד- הם נטולי התפירה, בגלל ההנגשה לקהל הרחב, גם למי שאינו תפרן 🙂 ולא החזיק מחט מימיו.

משרד הבריאות שלנו הכין סרטון שאהבתי ממש, הנה הוא כאן. אחרי שראיתי אותו, וגם אותו חשבתי שאפשר ליישם עם ילדים, אפילו צעירים מאוד, כדי ליצור תעסוקה ומסכה שבאמת תמצא חן בעיניהם.

 

חומרים:

חולצת כותנה בהירה עם שרוולים ארוכים, מבד שלא נמתח

חתיכת קרטון ישן

דף לסקיצה

אטבי כביסה/ קליפסים / אטבים משרדיים

צבעי גואש / טושים לציור על בד / טושים פרמננט (לא מחיקים)

נייר אפיה

מגהץ

זוג גומיות / קוקיות / גומי עם קשר

אופציונלי- חוט ומחט לחיזוק

 

איך מכינים?

במקום מטפחת, משתמשים בשרוול של חולצת גבר ישנה 100% כותנה, בצבע לבן.

החולצה הזו כבר שמשה אותי לשלושה פרוייקטים קודמים ובעצם נשארו ממנה רק השרוולים 🙂

כל חולצה בהירה עם שרוולים ארוכים תתאים. אתם יכולים להקריב חולצה של אחד מבני הבית, נראה לי שבתקופה הקרובה לא נשתמש בהן לטקסים, חגיגות ושאר התקהלויות 🙂

מתכננים על דף ציור שנרצה לצייר על המסכה . אני לא תכננתי ויצאה לי פרה מעופפת במקום חד קרן… אז ציירתי שוב על הצד השני, אבל אני לא ממליצה לצייר על זה. עדיף שלא יהיה מגע ישיר של צבע על עור הפנים.

אני ממליצה על ציור קטן ופשוט, כדי למזער נזקים ותסכולים. לילדים יש עולם ומלואו של רעיונות. מבוגרים יכולים להעתיק ציור של שפתיים / לוגו של עסק / משפטים מצחיקים ועוד ועוד

גוזרים את השרוול בשני צידיו, בקוים מאונכים לקו העליון של השרוול. את התפר התחתון לא גוזרים. כך שיהיה לנו מלבן הכי ארוך שאפשר, ללא מנג'ט.

מכניסים לתוך השרוול קרטון קשיח (כדי שיהיה קל יותר לצייר וגם כדי שלא יעבור צבע לצד השני) מהדקים את הקרטון לבד עם אטבי כביסה/ אטבים משרדיים/ קליפסים

לפני שמתחילים לצייר, מנסים את הצבעים על שאריות הבד שגזרנו. מוודאים שהם לא מתפשטים, יציבים והגוון מתאים לנו.

מציירים את הציור שלנו במרכז השליש האמצעי של השרוול, השתמשתי בטושים לציור על בד אבל אפשר גם טושים פרמננט או צבעי גואש. מניחים לייבוש.

כשיבש לגמרי, מגהצים, עדיף עם נייר אפיה שיפריד בין המגהץ לציור (חרבנו חולצה, לפחות את המגהץ נשאיר תקין)

מכינים 'סוכריה'- משחילים שתי גומיות / קוקיות/ גומי קשר משני צידי השרוול

הופכים כך שהציור היפה שלנו יהיה על השולחן (הנה הפרה המעופפת מבצבצת)

מקפלים את שני קצוות השרוול כלפי האמצע, משחילים את הצד הרחב יותר לתוך הצד הצר.

אני ממליצה לחזק את מקום החיבור, זו הזדמנות נהדרת ללמד את הילדים לתפור תך מכונה. (תודו לי על זה כשהם יתגייסו ויצטרכו לתפור דרגות) הנה סרטון קצרצר שיכול לעזור.

ו…. הנה המסכה שלנו מוכנה!

שתי בקשות ותודה אחת

  1. ממש אשמח אם תשלחו לי תמונה של מה שהכנתם 🙂 אפשר גם לתייג באינסטגרם @livelach בפייסבוק'לי ולך מתנות תפורות עם שם'
  2. אם ראיתם סרטון מהמם להכנת מסיכות- עדכנו אותי, אולי יש משהו שפיספסתי…
  3. תודה מיוחדת לתמרי ולסבא שלה, שבזכותם היתה לי חולצה שחורבה לה מבעוד מועד

שמרו על עצמכם,

אביב שמח!
אני.

עושה מהקורונה מקרונים

25 מרץ

מסתבר שמכל מצב, ניתן להפיק את המירב.

גם עכשיו…

אל תדאגו, לא אתן כאן מתכון למקרונים (שתתחילו להכין עכשיו ויהיו מוכנים כשהמגפה הזו תהיה מאחורינו…) רק הצצה לצבעוניים והמתוקים החדשים שלי.

בחודשים האחרונים (עוד לפני המגפה ההזויה הזו… ) התפנה לי המון זמן. ה'גוזלים' שלנו פרחו מהקן (לעת עתה), ואני נותרתי עם תחושה משברית קלה

וגעגועים.

בובות סרוגות

המשפחה החדשה שלי

 

כדי לא לשקוע לתוך זה, החלטתי לפצוח בפיתוח תחביבים חדשים, ובהרחבה והעמקה של תחביבים ישנים. אם אתם לא בטוחים שתחביבים טובים לכם, ממליצה להקשיב לפרק הנפלא הזה בפודקאסט 'שפכטל' שאני אוהבת במיוחד.
אז איך פצחתי בתחביב חדש?!

כדי למקד את עצמי בתקופות שאני יותר מפוזרת רגשית, הדבר הראשון שאני עושה הוא- סדר!

למדתי את זה בבית- כדי שיהיה סדר בראש חייבים שיהיה סדר מסביב – מתחילים מהמדפים, ממשיכים למגירות ולארונות 🙂

ואז מצאתי את…
הצפרדע של סבתא

הצפרדע של סבתא אולגה

הצפרדע של סבתא שהתחילה את הכל

 

כשהייתי ילדה, סבתא שלי, סבתא אולגה האהובה, היתה סורגת לנו בובות קטנות ומצחיקות שהמציאה בעצמה. את הבובות היא סרגה ביד חופשית, מסוודרים ישנים שפרמה, עם עיני כפתורים שהושמשו מבגדים ישנים.

בכל ביקור, היינו מקבלים 'יצירת מופת'. קצת עקומה, קצת מוזרה, קצת מצחיקה, אבל מלאה בהרבה, הרבה, הרבה- אהבה!

הנוסטלגיה הציפה אותי ונזכרתי, שכבר מליון פעמים (לפחות) הבטחתי לעצמי שביום מן הימים אלך לסדנת סריגה ואלמד אחת ולתמיד לסרוג בובות קרושה (אמיגורומי) -בובות מופלאות מחוט כותנה, סרוגות במסרגה אחת.

Flint

תכירו את חיים. מותק של ארנב.

 

מכירים את התירוצים שעוצרים אותנו?

אין לי זמן ללמוד, אין לי סבלנות ללכת לסדנאות, אני עייפה בערב, עסוקה בבוקר, קר לי, חם לי, יש שם אנשים, יש שם נשים… אין שם אויר, יש שם חיידקים 🙂 ו…אני בעצם יודעת לסרוג, לא?!

אז זהו, שלא. יודעת לסרוג קצת, אבל לא לקרוא הוראות ו… בטח ובטח שלא… לבצע אותן 🙂
מזל שניקיתי את הראש, מראש

פתאום, בהארה של רגע, הבנתי שאני יכולה ללמוד מהילדים שלי.

לא לסרוג, אלא איך ללמוד.

ה כ ל! הכל הם לומדים ברשת, גם דברים ממש הזויים, בחיי… ואם הם יכולים- אז למה לא אני?!

זה הסרטון הראשון שעזר לי ללמוד לקרוא הוראות וגם לרענן את הזיכרון, אם אתם בעניין, ממליצה להתחיל בקטן, לראות שאתם מתחברים ואז להמשיך…

למיטב ידיעתי, אני דור שלישי לסרגניות, אז התחלתי בשאריות שירשתי, וחשבתי שאמשיך עד שהן יגמרו, אבל את המתיקות הזו אי אפשר להפסיק 🙂

הפינטרסט שלי התמלא ממש מהר בבובות שאני רוצה לסרוג. אני קונה/ מוצאת/ מקבלת הוראות ומתחילה. כל פעם שאני נתקלת בהוראה לא ברורה- מחפשת בגוגל והגאון מסביר לי איך להמשיך 🙂

רעשנים סרוגים.jpg

רעשנים סרוגים למתחילים (תינוקות וסרגנים)

 

אם אתם לא בענייני סריגה, אני בטוחה שאם תפתחו את ה'מגירות', תוכלו למצוא עניינים אחרים, שישמחו וירגיעו אתכם גם בימים הזויים… לא חייבים ללמוד, אולי לחזור למשהו שעשיתם בעבר.

לי אין סבלנות לקורסים ארוכים, בטח לא עכשיו ולכן לומדת כמו הילדים, באמצעות סרטונים בYouTube.

אם יש לכם סבלנות, יש קורסים חינמיים בעברית באתר שירות התעסוקה

קורסים במחירים צנועים ומגוון עצום של נושאים, אפשר למצוא באתר Umedy

תודה ליונית צוק (הבלוגריסטית) ואודיל רוזנפלד (מנחת הורים ועוד מלא דברים) שהאירו את עיני והמליצו על שני הערוצים האלה  (אגב -אצל שתיהן ניתן למצוא קורסים אונליין בתשלום).

ואני בטוחה שיש עוד המוני אתרים שאני לא מכירה.

לאמה סרוגה

 

כמה מילים מהלב, לסיום

בעשור האחרון למדתי להתמודד עם כל יום בעתו, לדאוג פחות, ממה שיהיה וממה שכבר היה. לעשות את המיטב ואת המירב שניתן בכל רגע נתון, ובעיקר לא לייסר את עצמי ממה שאין לי אפשרות לעשות ו/או לשנות.

זה לא אומר שאני שמחה כל הזמן, שאני לא מתגעגעת, שלא קשה לי. אבל אני משתדלת. אם מעניין אתכם להציץ ממה אני נהנית בימים אלה- אתם מוזמנים לסטורי ולהיילייטס באינסטגרם שלי, רמז מקדם: מדובר בשטויות 🙂

בייבי יודה סרוג

 

אם שרדתם עד כאן, כנראה שאתם ממש חברים,

אז אני מפיצה את המידע, קבל עם ועדה-

נועם עדיין באוסטרליה, לא חוזרת -מבחירה, היא במקום טוב, עובדת, מנגנת, קוראת, וממשיכה לחיות בנועם! ליאור בצבא ולא חוזר, אנחנו ממש מתגעגעים אבל לא דואגים.

בובות סרוגות

 

הורים לחיילים שלא יודעים מה לעשות עם עצמם, אבל יודעים לקנות אונליין (מכירים מישהו כזה?!) ממליצה על משלוחים מהכוורת . כרגע יש חוסרים ואין אפשרות להוסיף כמה מילים, אבל זה הכי טוב שאפשר עכשיו.

בובות סרוגות.jpg

 

ולסיום, אני מזמינה אתכן לקרוא את הרעיונות של החברות היקרות שלי, שיעזרו לכם להתמודד עם התקופה הזו- כל אחת בדרכה המיוחדת:

הדס וילף, מאמנת אישית ועסקית מציעה מספר דרכים לעזור בהתמודדות (וגם מדיטציה)

אורית פרי , פיתוח אישי, כותבת איך לנהל את הפחד ולבחור באופטימיות

מיטל אשכנזי פומרנץ, אדריכלית, נותנת טיפים ל'הגדלת' הבית בשלושה מישורים- פיזי, רגשי ווירטואלי

 

מאחלת לכולנו שנמצא קורוגע,
ושנצליח לראות את הטוב, למרות הקשיים האובייקטיבים.

אני.

לביבות מעליבות

25 דצמ

בחנוכה שעבר פירסמתי בבלוג מועצת נשים כפר סבא מתכון ללביבות עצלניות, כאלה שמכינים בשתי שניות.

לביבות שיחסכו לכם זמן.jpg

השנה- לשמחתי והתרגשותי, נבחרתי להשתתף בהפקה מקסימה של חוברת "מתכונים בקנים" שעיריית כפר סבא יזמה. מכיוון שהלביבות של שנה שעברה הן באמת שיחוק- החלטתי שזה יהיה המתכון שיפורסם. השנה הוספתי למתכון גם גרסה טבעונית.

לביבות עצלניות.jpg

הדף שלי מתוך החוברת הנהדרת! עיצוב גרפי: עירית לבנת, הפקה: עיריית כפר סבא

 

החבר'ה בעירייה הגדילו ראש, והעבירו את החוברת לפרסום בynet.

בשניה הפכתי מסלב מקומי למפורסתמת אמיתית, אם להשתמש במילותיו של הכתב – אושיית בישול ואפייה של העיר (!)

לעומת זאת, הלביבות העצלניות שלי- הפכו ללביבות לעצלנים 🙂 בדרך- גם הושמט השדרוג הטבעוני.

wp-1577241680227899066084.jpg

רק לביבות אפויות במטבח שלי

בפרסום נפלו טעויות הגהה נוספות, קרדיטים התהפכו, שמות שונו, והלביבות שלי- הפכו מלביבות עצלניות ללביבות מעליבות 🙂 זה הצחיק אותי ממש, למרות שאני לא נוהגת להעליב את הקוראים שלי.

ולכן

החלטתי לפצות אתכם במתכון נוסף ללביבות  טבעוניות ואפויות 🙂

לביבות זוקיני ונענע

800 גרם זוקיני (כחמישה, בינוניים)

כוס נענע טריה קצוצה

1 בצל קצוץ מאודה

חצי כפית מלח

רבע כפית פלפל

כף שמן זית

4 כפות קמח אורז

מערבבים הכל יחד, אם התערובת יבשה מדי ולא נדבקת מוסיפים 1-4 כפות מים, בהדרגה- עד שנהיה דביק 🙂

על תבנית מרופדת בנייר אפיה משומן, יוצרים תלוליות מהתערובת. אופים רבע שעה בחום בינוני, הופכים ואופים רבע שעה נוספת.

חגים שמחים,

והכי חשוב- טעימים ומחוייכים,

אני.

 

 

הולנד אהובתי

15 דצמ

 

ההתאהבות שלי התחילה בגלל ש…

הזמינו אותי

אני ממש שאול ופרחיו. אני אוהבת פרחים (מאוד!!!)  וגם… כשצובטים אותי- אני מצטבתת, וכשמזמינים אותי- אני מזדמנת.

גילוי נאות- הכותבת לא הוזמנה על ידי אף חברת תעופה ו/או בית מלון. וחבל, יש לה מוכנות!

בינתיים- טוב שיש חברים שהם משפחה, וככה מזדמן לי לא מעט…

הפרחים

הכל מאוד מטופח ופורח, בשכונות המגורים- שיחים עצומים של הורטנסיות, לבנדר ושלל פרחים מטריפים! את השתילים והזרים אפשר לקנות בכל מקום- בשוק, בסופר, , בתחנת הדלק.

ולא, לא מדובר על זר מעולף של ציפורני חתול…

הכל משובח ויפיפה ובטווח מחירים מגוון- ממדהים ועד מרגיז להפליא.

20190620_1134071884035564.jpg

סתם ככה בכניסה לחנות

20190621_120754278002200.jpg

הררי אדמוניות בשוק

20190622_110333905674852.jpg

שבת בבוקר- סחלבים בסופר

 

חלונות ראווה (לא אדומים)

הכל יפה ומסודר. לכל בית יש חלון, וכל חלון- הוא חלון ראווה.  ומה יש בחלון? עיצוב ברוח חג או עונה, הודעה בדבר שמחה, ואפילו- פרסום עסק. תענוג, נכון?! דמיינו לעצמכם שלכל בניין היה חלון מעוצב והייתם יודעים במה עוסקים השכנים שלכם.

שווה, מעצים ומפרגן, נכון?

כשהלכתי לסופר המקומי, גיליתי ש…

20190622_1112311324818425.jpg

תינוק חדש נולד בשכונה- נוח (ולאמא שלו יש גינה משגעת)

20190622_1107011143637150.jpg

התיקים השווים של אוליביה זמינים לכולם

תולים ילקוט.jpg

מישהו סיים תיכון!

חנויות

להולנדים יש מודעות גבוהה ליופי ואסתטיקה. כיאה לשוק עם כלכלה בריאה, כשיש ביקוש, נוצר גם היצע. כך תמצאו בהולנד מגוון חנויות שמציעות פריטים יפיפיים לעיצוב הבית, ולרוב במחירים מצויינים. למעשה, אלה חנויות שכשאני נכנסת אליהן אני "קצת" מאבדת את זה…

20190620_131504366452499.jpg

המחשבה הראשונה שצצה לי בראש "טוב, תארזו לי הכל"

ואז מתחיל דיאלוג מתיש ואינסופי שלי, עם עצמי:

"אוף… המזוודה לא מספיק גדולה… וגם אם היתה… יש מגבלת משקל, וגם אם לא… פינת העבודה שלי עמוסה כבר בטירוף… לפחות אצלם הכל… או את הרוב… שלפחות תישאר לי השראה למזכרת… ויש גם אפשרות שלא אצא מכאן… חבל שלא הבאתי שק"ש… אין מסתור מספיק גדול בשבילי… טוב, תיכף סוגרים… דבר ראשון על הבוקר אני חוזרת לכאן… ואז נעשה מסיבת פרידה. אקנה לי כמה דברים. קטנים (כמובן) שלא שוקלים כלום (ברור)".

20190621_133120742656953.jpg

בהיסח הדעת, תוך כדי מחשבות טורדניות, מעמיסה על עצמי  כל מיני פריטים, (על עצמי כי לא לקחתי סל, כדי שלא אקנה שום דבר. מיותר לציין שזה לא עזר…) אבל רק פריטים מיוחדים שאני ממש ממש צריכה ואין אותם בארץ (נגיד).

 

בקופה- נותנים לי מזכרות -כדי להקל על הפרידה… שקית בד עם לוגו (בכל זאת, הם ירוקים ואני לקוחה מצטיינת) וגם… קטלוג!

והדיון איתי נמשך: "קטלוג זה לא ירוק, לא עדיף שאעקוב אחריהם באינסטגרם?! אה, בעצם אני כבר עוקבת… טוב לא נורא, אקח , הוא לא שוקל המון 🙂 אחרי שאסתכל מספיק, אתן ליפעת. זה בסיס מצויין ומעורר השראה ליומן ויזואלי"

חודשיים בבית- כל יום בוהה בקטלוג וכנראה שיפעת לעולם לא תתקרב אליו 🙂 אולי כשנעבור דירה. אולי 🙂

מיחזור

לא משנה מה הסיבה, חסכנים/ חכמים/ירוקים – ההולנדים ממחזרים.

וביעילות.

כשפינוי חפצים ישנים מהבית עולה כסף, מיידית נמצאים פתרונות חלופיים.

אחד מהם, הוא חנויות יד שניה. בפאתי הערים אפשר למצוא האנגרים ענקיים שאפשר למצוא בהם ה כ ל, החל מצנרת, ברזים ועד לכלים, בגדים תכשיטים ואפילו…

 

שלט יד שניה.jpg

שלט רחוק – אם אין לכם מספיק משלכם בבית

20190622_1522351909843967.jpg

סיר לילה אקסקלוסיבי

נול עתיק.jpg

נול עתיק שלא נכנס לי לתיק

 

שוק בדים

בזכות אותן סיבות שלעיל-ההולנדים מחדשים, תופרים ומרעננים.

בקיצור- הולנד היא גן עדן שבו שווקי בדים נודדים בין הערים, וזה מראה מרהיב, שמרחיב לי את הלב, המזוודה והאוסף…

לעומתם- המקום בארון והארנק מצטמצמים פלאים 🙂

 

 

אוכל רחוב

בכיכר העיר, ביום השוק, תראו המון משאיות/דוכני אוכל. את התורים הארוכים תזהו ממרחקים. מומלץ למצוא את התור המתאים לכם- אולי פירות קסומים (דובדבנים עצומים) אולי צ'יפס -השמיימי בעולם, או ההרינג הטעים מכולם.

צ'יפס טעים במאסטריכט.jpg

בצהרי היום- תור לצ'יפס

אם כבר בהרינג עסקינן, יודעי דבר (לא אני) אומרים שהכי טוב לטעום אותו בתחילת יוני. מסתבר שטרום עונת הרבייה, כשעדיין אינם נושאים ביצים, הדגים עשירים בשומן ועל כן טעמם משובח במיוחד. את המאורע המשמח (לא עבור הדגים), לא תוכלו לפספס… בואו של הNew Hering מוכרז באמצעות עשרות דגלונים ושלטים בצבעי הדגל ההולנדי 🙂

20190620_1402451198522748.jpg

אם מזלכם ישחק לכם, תיתקלו במיני פנקייקים חלומיים, עם פירות יער או מגוון תוספות שוות או אולי, רק אולי, בוופל בלגי שניחוחו המתקתק ממלא את  הרחובות הסמוכים (pinky פשוט מושלם).

אוכל שתקחו הביתה

לא הייתי מבזבזת מקום במזוודה על סטרופ וופל והאכן סלאח, אפשר להשיג אותם בארץ. הוואפלים במילוי קרמל ופתיתי השוקולד שנזרים על צנים בארוחת הבוקר נמצאים כאן כמעט בכל סופרמרקט.

לא הייתי מוותרת על גאודה. עדיף של 48 חודשים ומעלה, אצלנו הכי אוהבים old amstrdam, אבל יש עוד המון המון משובחות….

ושוקולד.

לא סתם שוקולד. שוקולד עם אג'נדה חברתית- סחר הוגן, שונות חברתית, אריזה מטריפה ומבחר טעמים מיוחדים של עוד- חלקם עם קריצת מלח עדינה tony chocolonely. לכו על זה…

מסיבות ששמורות במערכת (ובמשקל שלי) לא הספקתי לצלם…

 

מצרפת להנאתכם סיכום לעיונכם, לפני הנסיעה הבאה שלכם להולנד.

קניות וטעימות בהולנד

אם אתם נוסעים לאמסטרדם- ממליצה לכם לקרוא את סדרת הפוסטים של העוקב המתמיד

מוטי.

 

הפוסט הזה מוקדש באהבה רבה לחברתי האהובה ריקי ולילדים המקסימים שבליבי עכשיו יותר מתמיד.

מחכה להזדמן אליכם בקרוב,

 

אני.

 

 

 

 

טיפים לתכנון אירוח ומסיבת סלט

4 יונ

תיכף נחגוג את שבועות, ואני אחגוג עשור מרגש.

עשר שנים חלפו מחג השבועות ההוא, שכנראה לא אשכח לעולם, כתבתי עליו כאן כבר פעם.

סיבה מעולה להרים כוסית של מים 🙂 ואפילו לצרף תמונה שלי 🙂

לכבוד שבועות חשבתי על רעיון כיפי וקליל לאירוח קייצי, שונה ב180 מעלות ממסיבת הקיץ הקודמת שהצעתי כאן בעבר. אין מה לומר, אני עוברת שינוי (לא חשבתי שאפשר לשפר אותי עוד יותר… 😉 )

הרעיון של מסיבת סלט יושם אצלנו לראשונה השבוע, במפגש בלוגריות כפר סבא, אחרי שלא התראינו כבר המון המון זמן, הגעגועים הכניעו אותנו סופית וגם- היתה לנו סיבה ממש טובה למסיבה.

קטניות ונהנות

גרגרים וזרעונים

התבקשתי על ידי חברותיי לתת קוים מנחים לתכנון אירוח. אז הנה- קבלו אותם במחיאות כפיים סוערות.

השראה!

הוזמנתי לחתונה משפחתית משגעת בבודפשט. החתונה כללה רצף אירועים אלגנטיים במיוחד, מלאים באוכל משובח ופינוקים. ואני… בחורה פשוטה מכפר סבא, שנמצאת בתהליך שינוי תזונתי כבר מספר חודשים, הכי התאהבתי ב.. בר סלט בהרכבה אישית.

מחשבות ראשונות… מה הכי באלי?!

הכי בא לי תמיד… לאכול! וכשחם- בא לי סלט טעים, מלא במגוון ירקות. באמצע השבוע כשאני לבד, לעיתים אני מתפנקת בסלט הכי טעים בעיר, אצל שכנתי, רויטל שיוצרת טעים…. אבל במסיבה???

החלטתי ש…. כן!!! למה לא… מאחר ואני מארחת, יהיה מה שהכי בא לי!

הנה ההזמנה ששלחתי לבלוגריות

הזמנה למסיבת סלט

והזמנה נוספת, ללא פרטים, לשימושכם.

הזמנה לסלט

הכירו את קהל היעד

במקרה הזה- קבוצה מגוונת של נשים משובחות, זורמות ומפרגנות לי ולשיגעונות שלי 🙂 ובמילים אחרות- שפנפנות נסיון נלהבות – הקהל האופטימלי לבחינת רעיון חדש.

תכנון

הפעם חגגנו גם יומולדת ולכן- מלבד הזמנה, תיכננתי גם עוגת יומולדת מפתה, מתנה, הפתעות קטנות לאורחות, וכמובן- קצת אלכוהול קליל. הפעם ויתרתי על מוזיקה וריקודים – גיליתי ש… כשהחופרות היקרות באות- מוזיקה היא ממש דבר מיותר… 🙂

הכנתי רשימה שכוללת את כל מה שצריך למסיבה

רשימה למסיבת סלט

חלוקת משימות

ביקשתי מכל משתתפת לבחור ירק אחד ולהביא אותו שטוף וקצוץ בקערה. כדי שלא יהיו כפילויות השתמשתי ברשימה שיצרתי באפליקציית sheets, שבה כל אחת סימנה מה תביא. התוספות- עליי.

תוספות לבר סלטים

התוספות עליי

גילוי נאות

סוג כזה של אירוח לא מתאים לכל קהל. הבלוגריות היקרות הרעיפו שבחים מכאן ועד השוק, נהנו מהאוכל ומהרעיון.

המשפחה הקטנה שלי הגיבה במנעד תגובות רחב 🙂

החיילת התלהבה וביקשה קונספט זהה למסיבת השחרור!

הגברבר החדש- אהב את מגוון האוכל הבריא, והתמקד במנות החלבון…

ו…החצי השני שלי…..

הוא…

עד עכשיו תוהה למה קראתי לו בהתלהבות לבוא לאכול כשאין כלום על השולחן…. 🙂

בר סלט בהרכבה עצמית צילום לילך

כשאין כלום על השולחן

להנאתכם, מצרפת רשימת קניות של כלום…

רשימת קניות למסיבת סלט

גילוי נאות 2

מכירים את זה שאחרי אירוח נשארות שאריות של דברים טעימים ומשמינים מדי והייתם מעדיפים לא לראות אותם יותר לעולם??? הפעם נשארו לי ירקות! המון המון ירקות שטופים ומפנקים! ממש כיף!

 

אם סלט זה לא הסטייל שלכם, מצרפת לכם הפניות רלוונטיות שכתבתי בעבר:

שיהיה שבועות מרענן ומלא בביכורים,

שנשמח ונחגוג תמיד עם מי שאנחנו אוהבים!

והכי הכי- שנהיה בריאים!!!

אני.

הצמיד הישן של סבתא – הסיפור המלא

3 אפר

לפני המון המון שנים (48), כשההורים שלי התחתנו, אמא שלי קיבלה מתנה מחמותה- צמיד זהב.

לפי האגדה המשפחתית, הצמיד הגיע מפרס, אבל אני לא ממש בטוחה בזה….

בהתחשב בקשר ה'מיוחד' ששרר בין השתיים, לא נראה לי סביר שסבתא היתה נותנת לאמא שלי, את הצמיד הזה, אם באמת היה בעל חשיבות רבה למשפחה 🙂

מכיוון ששתיהן כרגע יושבות באותו מקום ביחד, פחות או יותר (בכל זאת הגיעו בשנתונים שונים 🙂 ), אני מרשה לעצמי לומר את האמת העירומה- הן פשוט לא יכלו לסבול אחת את השניה (ו…. יכול להיות שהתיאור שלי עדין מדי… 🙂 )

החלום של אמא שלי היה להתיך את הצמיד. אבל מכיוון שמאוד מאוד אהבה את אבא שלי- היא לא רצתה להעליב או להכאיב- היא פשוט גנזה אותו בכספת. אפילו לאחר פטירתו- לא הצליחה לשחרר ולבצע את זממה….

בשנת חייה האחרונה של אמא שלי, בילינו המון שעות ביחד. הרבה שעות משותפות – חלקן במחלקה האונקולוגית, חלקן בסלון ביתה, בכפר. ישבנו ביחד והיא סרגה, צבעה דפי צביעה ובעיקר בעיקר- חפרה (ולא, לא בגינה…).

באחד מימי ה'חפירות' היא אמרה לי שהיא חשבה על זה הרבה, והיא לא רוצה שנריב, שיהיה ברור מה כל אחד מקבל.

הבאתי דף ועט, והתחלתי לכתוב.

לא היה קל, אבל החלטתי לזרום וגם להתבדח, כדי ששתינו נשרוד את העניין בלי להתפרק…. וכדי שיהיה ברור- הצוואה האמיתית שלה כבר היתה חתומה וסגורה.

כאן דובר על המסמך האמיתי והחשוב לה באמת- המסמך שיציל אותנו ממריבות וסיכסוכים-

הצוואה האלטרנטיבית.

כל תכשיט וכל פריט שוייך לכל אחד מבני המשפחה, גם פינת האוכל, המקרר ו…. מקל הנוצות (בחיי) ולבסוף- הגענו לפריט האחרון ברשימה, גוש הזהב שהיא לא סבלה…. הצמיד הישן של סבתא.

ואז היא ביקשה ממני,

בקשה שידעה שלא אסרב לה.

אני, שכל כך אוהבת דברים יפים ובמיוחד לבבות… בטוח לא אוכל לסרב לבקשתה האחרונה- להתיך את הצמיד הכעור וליצור ממנו תליון לב לכל נכדה ונכד. מה אומר ומה אגיד- פולניות תמיד יודעות איך להפיק את המיטב מכל רגע בחיים ;ׂ)

לקח לי שלוש שנים לעבד ולעשות את זה. אבל בסוף זה קרה!

כדי שאהיה שלמה עם עצמי, החלטתי פה אחד (שלי), לא לזקק ולהתיך את הצמיד, אלא, דוקא לשמור על הייחוד שלו ולבקש לעבד את הזהב כמו שהוא, כדי לשמר גם את מורשת אבי.

לשמחתי מצאתי פרטנרית נפלאה למשימה- שזרמה איתי בתכנון, בעיצוב, בהתרגשות, ובביצוע שקלע בול למה שרציתי- ליר מזרחי. זו הזדמנות לומר תודה ע נ ק י ת! על שיתוף הפעולה!

ליר היא שכנה שלי (אין על הרחוב שלנו!!!!) ואני עוקבת אחרי העשייה שלה (כדאי לכם גם) הרבה זמן. בסטורי שלה היא מתעדת את תהליכי העבודה שלה וזה מרתק.

ליר הכינה 8 תליונים יפיפיים, לכל נכד אחד ו…. אחד בשבילי, כל אחד יחיד ומיוחד, ממש כמו הנכדים!

את התליון שלי היא חיברה לצמיד שקיבלתי מההורים שלי לכבוד איזה מאורע (שאני כמובן לא זוכרת מהו… 😉 )

לכבוד יום המשפחה, הכנתי לכל נכד כרטיס שעוצב עם אחד הדפים שאמא שלי צבעה, וסיפרתי בו את סיפור התליון בקצרה.

לכל כרטיס הוצמד תליון, שניתן לנכדים וניתן למשמר בידי הגיסות היקרות שלי.

ו… אחרי כל הפרוייקט הזה- ליר אמרה שנשאר עוד זהב מהצמיד. ראיתי את מה שנשאר, וביקשתי לשמור את העיבוד המקורי ולעשות ממנו טבעת, לחיילת המהממת שלנו, שהיא גם הנכדה הבכורה במשפחה.

הטבעת יצאה יותר יפה ממה שיכולתי לדמיין!

זה הפרט המקורי

20190403_0909161861369778.png

וזו הטבעת המוגמרת

הפרויקט הזה עשה לי טוב! סגרתי מעגל, השלתי מעליי משימה, שהשתלבה מצויין עם התהליך המורכב שאני עוברת בדרך לשינוי תזונתי ומחשבתי ועוד אספר עליו כאן, מבטיחה (כבר הוכחתי ש….ירשתי גנים חפרניים, לא?! 🙂 )

וגם, ובעיקר, מילאתי בקשה אחרונה, שימרתי את המורשת המשפחתית והעברתי אותה הלאה, באופן מרגש.

ועכשיו- אני מפיצה את זה גם לכם. אין מאושרת ממני, שהקשבתי לקול הפנימי שלי, אזרתי אומץ ולא הקשבתי לקולות סביבי שחשבו  ואף אמרו- שאפשר היה לשמור את פריט הוינטאג' הזה עוד שנים במגירה- או לחלופין להתעשר ממכירתו 🙂

לילדים והאחיינים האהובים שלי, הסיפור המלא הובא כאן למענכם, מקווה שתיהנו ממנו בבוא העת 🙂

אמא, מקווה שאת מרוצה שם למעלה,

מתגעגעת המונים,

אני.

איזו מתנה הייתם נותנים לעצמכם?

19 ינו

שבת בבוקר, יום יפה.

אני מארגנת פינת עבודה בשמש, בעודי מתעלמת באופן נחרץ מהמאורעות שהתחוללו אמש במטבח והותירו אחריהם שרידים משמעותיים.

פותחת מחשב, נכנסת לWIX , האתר בהפוגה. גם הוא יצא לשמש…. אין מצב שאקפל את הזנב ואלך למטבח.

בכל זאת, התחייבתי ב#אתגרהשפיות של סמדר גולן (חפשו את האתגר ותהנו…)

#אתגרהשפיות.jpg

אני וחברים, בשמש

ממתינה כמה דקות, מורחת לק, מרפרשת. כמעט הולכת לתלות כביסה ואז נזכרת ש….

הבלוג שלי בכלל לא בWIX…. הוא בוורדפרס…. 🙂
תובנה ראשונה: הקיפו את עצמכם בנשים מצמיחות, אם תשכחו לצמוח, הן כבר יזכירו לכן.

ואם כבר נשים מצמיחות- מוקדם יותר החודש, פירגנתי לי יום חברות (החצי השני קרא לזה: כנס מכשפות).

משעות הצהריים ישבנו בסלון, אכלנו ביחד, קשקשנו, חגגנו, התכרבלנו, שתינו, שוב אכלנו , הפעם מרק קישואים (החצי קרא לזה- עין של סלמנדה, אבל זה הכל -מקינאה…. 🙂 )

לקינוח, עלינו על המטאטאים שלנו והתעופפנו לערב מקסים, שרקחה עינת ספקטור הנהדרת.

אם אנסה להגדיר את עינת במילה אחת- השראה. ללכת אליה לסדנה- זה לשאוף רגיעה עמוקה פנימה, ישר ללב. הבלוג שלה 'מזמינים' מלא בתופינים ופנינים, היא יצירתית בטירוף, בכל תחום שרק תחשבו עליו והכל בטוב טעם וצניעות עד אין סוף.

הערב החל בהצגת יחיד 'הרוקמת' . סיפור משפחתי מרגש, מוצג על ידי אורלי ויסבורד והבעות הפנים שלה. מלבדם- שאר הדמויות הן בעיקר חישוקי ריקמה וזו חוויה מופלאה, של שמחה ועצב.

בקרוב יתקיים ערב נוסף כזה ואני ממליצה להעניק לעצמכן אותו (נכתב בלשון נקבה אבל באמת- שווה לכולם), כרטיסים אפשר להזמין כאן.

בסיום המופע, רקמנו מנדלות. כלומר, כולן רקמו, חוץ ממני (ועוד אחת… כן, כן, יונית…)

הייתי עייפה ורקמתי ממש מעט (כנס מכשפות הוא דבר מעייף…)

אחר כך המשכתי בבית, תוך דיווח מהשטח לחברות וקבלת עידוד ותמיכה 🙂

הן פירגנו במחמאות, אז העזתי לפרוץ גבולות, ולהפוך עיגול לריבוע

אחר כך חיברתי אותו לבד, ותפרתי נרתיק לחיילת המצטיינת שלנו


תובנה שניה: הקיפו את עצמכן בנשים יצירתיות, דעתניות ותומכות.

מכיוון שהשנה התחילה ככה, החלטתי להמשיך ולעשות לעצמי טוב- התחלתי תהליך שינוי תזונתי, אבל לא רק (עוד אספר על זה מתישהו)… כל מה שקורה סביבי, מחזק אצלי את התחושה שאני חייבת לעשות יותר בשבילי, בכל יום שאני כאן.

ממליצה על זה ממש.

כחלק מהטרנד, הכרזתי על חצילדת. כן. חצי יומולדת. בדיוק חצי שנה אחרי התאריך המקורי. ולמה?……….

כי היומולדת שלי ביולי. ובקיץ חם לי. אני בסבל נוראי. לא באלי לעשות כלום רק לשבת במזגן. וזו לא טעות בכתיבה. אם רק הייתי מצליחה (אולי אחרי השינוי התזונתי זה יקרה) הייתי נכנסת לתוכו עם מניפה ביד ויוצאת רק בנובמבר.

אז הצהרתי על זה די בשקט, ליד יפעת, חברה קשובה שזרמה איתי מכל הלב והשקיעה בהפקה.

פתחנו את הבוקר בארוחת בוקר קלילה, מתנות (כן, כמה….) הרצאה על האמנית יאיוי קוסמה (אמנית מרתקת!!!) ולסיום- ארוחת צהריים מפנקת וריצה קלה בגשם (הכי מתנה ליומולדת!!!)

בין המתנות, אחת מרגשת במיוחד- יצירת אמנות שנוצרה רק בשבילי, תוך שימוש בטכניקות מגוונות, וואו כמה התרגשתי!!!

20190116_093401436973667-e1547929901883.jpg

אני מלכה, אמנית: יפעת לביא, 2019

ליפעת יש עמוד חדש בפייסבוק , וכדאי לכם לעקוב ולקבל השראה.

לשמחתי הרבה, יפעת סופסוף התחילה גם להנחות סדנאות מיקס מדיה ולהעביר את כל הטוב הזה הלאה, יש מספר סדנאות ב'מסטיקים', ממש בקרוב, ואני מתכננת להמשיך ליהנות.

תובנה שלישית: בכל מקום אליו תגיעו, תוכלו ליצור לעצמכן חברות טובות, בחרו את הקשובות והרגישות והמשיכו לצעוד עימן למקומות שווים.

זו התמונה שעליה מבוססת היצירה של יפעת

אני 2019.jpg

צילום: נעמה סגל איפור: סיגלית נוי

ואם כבר תמונה מ2019… אני מרשה לעצמי, רק כאן, בפינה הביתית שלי, להצטרף לאתגר העשור ולהוסיף תמונה שלי מ2009.

כן, זו אני

אני ב2009, נטולת ריסים, גבות וצבע, אך עם ניצוץ בעיניים וחיוך על השפתיים

תובנה רביעית: תהנו מהחיים, גם מהדברים שנראים לכם הכי הכי קטנים ושוליים.
תובנה חמישית: חברים זה החיים!

מוקדש באהבה לחבר הכי טוב ואהוב שלי ולגדוד החברות המקסימות והאהובות שנמצאות בליבי וסביבי בכל רגע, גם כשהן חושבות שלא.

שיהיה שבוע מעולה, משמח ומרגש,

אני.

חמישה טיפים לחופשה משפחתית מוצלחת

2 אוק

מקווה שהחגים עברו עליכם ברוגע, שהספקתם קצת לנוח בין ארוחה לחגיגה 🙂

אנחנו כן!

אני חושבת שעוד לא היה כזה דבר אצלנו…. כל החגים- התארחנו אצל משפחה וחברים שפינקו עד אין קץ!!! התאים לי בול למצב האנרגיות הכללי.

מלבד הארוחות והחגיגות, זכינו גם בחופשה משפחתית כייפית במיוחד, ליעד עלום, אך קסום 🙂

בדרך לאגם האדום

חופשה מותאמת לכיס

לשמחתנו, קרוב קרוב לליבנו, יש לנו סוכן נסיעות פרטי, שזכה לתואר (וגם למיתוג 🙂 ) 'מנור טורס'.

מאחלת לכם, שיהיה לכם גם אחד כזה בין החברים/ משפחה, שמתמחה במציאת טיסות זולות (מאוד) ליעדים שונים ומגוונים.

כשאני אומרת מגוונים- אני מתכוונת לזה.

מתישהו, בעידוד 'מנור טורס' כמובן, הבנתי שלא משנה לאן נוסעים, בכל מקום נמצא מה לעשות. חברה טובה, צחוקים, מנוחה, בילויים, אוכל טוב, מחירים נוחים, מה צריך הבנאדם יותר מזה?!

כל בנאדם צריך פפנאש. חייב!!!….

כך מצאנו את עצמנו, שני זוגות, עם כרטיסי טיסה לצפון מזרח רומניה, לעיר יאש/ יאסי.

למרגלות הארמון- שוק אוכל בעיר יאש

בעודנו חופרים וחוקרים מה יש לעשות בעיר- הסתבר לנו שגם 'הילדים' יוכלו להצטרף (ותודה לצה"ל ולמורה שרון שהביאונו עד הלום).

השמחה גאתה: כמה כיף שמצטרפים אלינו ארבעת הצעירים החכמים, המקסימים, השנונים (והרעבים 🙂 ) שגידלנו!!!

תיאום ציפיות

אמרנו שזו חופשה במקום צימר בארץ (אפילו שעלה לנו פחות…), שלא יצפו לגדולות ונצורות, ומצידנו, העמקנו את החפירה והחקירה.

מנזר אגאפיה

כי אם ה'ילדים' באים, יש לנו אחריות ומחוייבות, כדאי שהחופש יהיה קצת יותר מובנה: קצת רקע יהודי, קצת סיפורי שורשים מרומניה, אוכל מבית סבתא, טבע, נופים וכמובן – קניות.

קניון ללא קניות. ביקאז.

קראנו גם את הפוסט המצויין בבלוג המעולה 'רואה עולם' של מיכל מנור (למען הסר ספק, ולא שהיינו מסרבים 😉 אין קשר משפחתי בין מיכל ל'מנור טורס שלנו 🙂 ) מה לא לעשות כשמטיילים עם מתבגרים, שחידד לנו דברים שידענו והוסיף קצת חדשים. יאמר לזכות ה'ילדים' שהם כבר עברו את השלב הסורר- בורכנו בצעירים בוגרים, וזה היטיב עם כולנו מאוד!

נוף מפסגת ההר בפיאטרה ניאמץ

הכנת רקע- מסלול ואווירה

מצויידים בכל הטוב הזה, יצאנו לדרך! בנינו מסלול מגוון, בקוים כלליים, הפצנו בקרב החבר'ה שלנו, שידעו מה צפוי ויגידו אם משהו לא נראה להם, טרום הטיול.

שבוע לפני היציאה לחופשה, כל טייל קיבל שי צנוע וברכת שנה טובה ממשרד הנסיעות של 'מנור טורס'

אני מצרפת לכאן קובץ עם מידע כללי על האזור, וכן, קובץ עם הבחירות שלנו למסלול (שימו לב ללוגו 🙂 ולהערת השוליים 🙂 )

Iasi- general info תוכנית טיול רומניה2018
צ'ופרים ועוד צ'ופרים

בשביל הצחוק, האוירה וגם בשביל רעב קטן שצץ באמצע היום, דאגנו למשהו קטן בתיק כל יום.

צ'ופר זה גם…. לעבור במק דרייב, לאכול בפוד קורט בקניון (הס מלהזכיר מחדלים שכאלה בטיול מבוגרים), לשחרר לחדר כושר בעיירה רומנית שאתם לא מכירים…. לתת להם לחסל את כל משק הביצים של המלון אחרי אימון בוקר, בקיצור- תהיו יצירתיים ושחררו, כדי שירצו לבוא אתכם שוב 🙂
תקציב עצמאי

אנחנו לא בזבזנים/ בליינים גדולים בשיגרה וגם בחופשה. כשיוצא לנו 'לחפוש' עם ה'ילדים', אנחנו אוהבים לתת להם תקציב של כסף מקומי למהלך הטיול.

אמנם יש להם כבר כרטיסי אשראי משלהם, אבל לקבל מההורים זה מפנק וגם משחרר. שלא יהיו תלויים בנו אם בא להם לקנות משהו לעצמם, שיהיו להם עצמאות וחופש, ובעיקר- שילמדו מהי מסגרת תקציבית ולא יאבדו את עצמם לדעת. לנו זה עובד מצויין!

מה נותר לי לומר… בקרוב אצלכם!!!

וגם-

מועדים לשיגרה וחיזלוש קל,

אני.